# עז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/77/

וזה בחינת (שמות כב, ח): "על שור על חמור" וכו', וכן בפרשת 'כי תצא' כתיב (דברים כב, א־ג):: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וכו' וכן תעשה לחמרו" - שור וחמור בחינת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, כמובא לעיל בשם המדרש, שהם מכניעים ומבטלים קלפות עשו וישמעאל, שהם בחינת שור וחמור דקלפה, שמשם כל ההזקות והאבדות, שהכל מתתקן על־ידי צדיקי אמת, שהם בחינת תרין משיחין הנ"ל.

כי כבר מבאר לעיל (באותיות לז לח), שעשו וישמעאל הם בחינת הקלפות, שהם כנגד בחינת משפט וצדקה, שעקר התקון כשנכללים יחד בשלמות, שזה זכה רק יעקב וכו', ומשפט וצדקה זה בחינת נעשה ונשמע כנ"ל, וכשנפגמים, חס ושלום, על־ידי שאין נכללין יחד כראוי - מזה יונקים, חס ושלום, בחינת קלפות עשו וישמעאל, שמהם כל ההזקות והאבדות, כי על ידם אבדנו מה שאבדנו. והתקון על־ידי בחינת צדיקי אמת, שהם בחינת כלליות תרין משיחין וכנ"ל.

וזה בחינת מה שהתורה חשבה לענין השבת האבדה: שור וחמור ושה ושלמה וכל אבדה, כמו שכתוב: לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וכו' וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך וכו', וכן בפרשת 'משפטים', שמזכיר שם אבדה - מזכיר שם גם כן כל אלו הבחינות, כמו שכתוב שם: על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה, ובודאי יש בזה רזין עמקים מאד, ומה שאפשר לרמז בהם - חובה עלינו לחפש ולבקש ולמצא בהם איזה רמז.

והענין על־פי הנ"ל, שהתורה הקדושה מרמזת לנו באלו הדברים שור וחמור שה ושלמה וכל אבדה - כל בחינת התקונים שמתתקנים על־ידי השבת אבדה, הינו שמתתקנים הקלקולים, שמשם באה האבדה, כי האבדה נמשכת מאבדות הכתרים של נעשה ונשמע הנ"ל שהם בחינת צדקה ומשפט וכו' כנ"ל. וזה בחינת שור וחמור שהם בחינת תרין משיחין, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שמכניעין קלפות עשו וישמעאל וכו' כנ"ל. וכשמקימין מצות השבת אבדה, אזי נמשך עליו הקדשה מבחינת צדיקי אמת, שהם בחינת תרין משיחין, שהם מוצאין כל האבדות ומשיבין אותן לבעליהם, שזהו בחינת תקון שני הכתרים הנ"ל כנ"ל, ועל־ידי בחינת תקון שני הכתרים הנ"ל, על־ידי־זה זוכין לעזות דקדשה, ועל־ידי עזות דקדשה - זוכין לאמונה שלמה, ועל־ידי־זה זוכין לחותם הרגלין, שהוא בחינת שלום בכל הבחינות שנעשה על־ידי מוכיחי הדור, שעל־ידי־זה נתבטל גרוש וטלטול וכו'.

וזה בחינת על שה ועל שלמה על כל אבדה - שה זה בחינת עזות דקדשה, שהוא בחינת עשירות דקדשה, שהוא בחינת הברכות שקבל יעקב מיצחק - להכניע את עשו שהוא עזות דסטרא אחרא כנ"ל, כי עקר העזות על־ידי עשירות, כמו שכתוב (משלי יח, כג): "ועשיר יענה עזות". וכתיב (שם י, טו): "הון עשיר קרית עזו". ועל־כן סבב השם־יתברך ברחמיו שיקבל יעקב ברכת הפרנסה והעשירות, כדי שיזכה לעזות דקדשה, בחינת (בראשית כז, כב): "הקל קול יעקב" - על־ידי שיזכה לשמחה, שזה עקר תקון העשירות דקדשה בבחינת (אבות ד, א): 'איזהו עשיר השמח בחלקו' - שעל־ידי־זה מתגברין על עזות דסטרא אחרא שהוא בחינת עשו, כנ"ל:

וזה בחינת שה, שהוא בחינת עשירות דקדשה, בחינת (דברים ז, יג): "ועשתרת צאנך", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (חלין פד:) שמעשרות את בעליהן. ועל־כן נקראים 'עשתרות' לשון חזוק, כמו (בראשית יד, ה): "עשתרות קרנים". ועל־כן כל העשירות של יעקב היה על־ידי צאן שמרמזים על ישראל, כמו שאיתא במדרש הנ"ל, כי הם בחינת עשירות דקדשה בחינת עזות דקדשה שנמשך מנעשה ונשמע, שהם בחינת כלליות צדקה במשפט שזכה לזה יעקב בשלמות, כנ"ל.

ועל־ידי עזות דקדשה זוכין לאמונה. וזהו בחינת על שלמה - בחינת (תהלים קד, ב): "עטה אור כשלמה", כי אמונה הוא עקר אור המאיר, כמו שמבאר במקום אחר, כי עקר האמונה על־ידי אמת שהוא בחינת אור הפנים וכו', כמו שמבאר כמה פעמים במקומות אחרים (סימנים ז וכג), וזה בחינת (תהלים צג, א): לבש ה' עז התאזר - שהוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (ישעיה יא, ה): "ואמונה אזור חלציו" - שהאמונה הוא בחינת לבושין, בחינת שלמה הנ"ל שנמשך מעזות דקדשה בחינת לבש ה' עז התאזר וכו', כנ"ל.

וזהו על כל אבדה, וכן בפרשת כי תצא כתיב (דברים כב, ג): וכן תעשה לשלמתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך וכו' - זה מרמז על תקון חותם הרגלין, שהוא גמר התקון הנעשה על־ידי מוכיחי הדור - שעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ומכפרין עון העגל בשלמות, כי אצלו יתברך מקטינים החטא ואומרים (שמות לב, יא): "למה ה' יחרה אפך בעמך", ואצל ישראל מגדילים החטא ומחזירים אותם בתשובה שלמה, כמו שכתוב (שם פסוק ל): "אתם חטאתם חטאה גדלה" - שכל זה נאמר אצל חטא העגל, ועל־ידי אלו המוכיחי הדור, על־ידי־זה עקר גמר התקון בשלמות, כי כל התורה הנ"ל נעוצה תחלתה בסופה וסופה בתחלתה [וכאשר יבאר קצת לקמן].

וזה בחינת על כל אבדה, כי עקר תקון כלל כל האבדות שהם הפסד העשירות דקדשה, חס ושלום, הוא על־ידי תקון חותם הרגלין, שמשם כל העשירות בבחינת (דברים יא, ו): "ואת כל היקום אשר ברגליהם", שדרשו רבותינו ז"ל (פסחים קיט.): 'זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו', כי על־ידי תקון חותם הרגלין נעשה שלום כנ"ל, ונתבטל הגרוש והטלטול שהוא בחינת ברכת הפרנסה והעשירות שעקרו על־ידי שלום, בבחינת 'לא מצא הקדוש־ברוך־הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום', ונתבטל הגרוש והטלטול שהוא בחינת אבדות בבחינת (תהלים קיט, קעו): "תעיתי כשה אבד".

נמצא, שהתורה הקדושה רמזה לנו באלו הדברים שהזכירה שור וחמור, ושה ושלמה וכל אבדה, את כל התקונים הנמשכים מהשבת אבדה כנ"ל. ועקר כל התקונים נמשכין על־ידי הצדיקי אמת שהם בחינת תרין משיחין הנ"ל, שהם בחינת שור וחמור, ועל־כן בפרשת משפטים הזכירה התורה רק שור וחמור, כמו שכתוב (שמות כג, ד): "כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו", כי שם עקר התקון כנ"ל: