# עח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/78/

וזה ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני וכו' (בראשית מד, יח) - יהודה - בחינת משיח בן דוד שיצא ממנו. יוסף - בחינת משיח בן יוסף, וכמו שאיתא בזהר (בראשית רו.) ומדרשים (בראשית־רבה צג, ב) על פסוק זה ויגש אליו יהודה - 'דא תקרובתא דמלכא במלכא' (זו התקרבות מלך למלך), כמו שכתוב (תהלים מח, ה): "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו" - שעברו ונתבטלו כל המחבלים והמזיקי עלמא שכלולים בקלפות עשו וישמעאל שמהם עקר הגלות הזה. ועקר התקון הנמשך על ידם הוא - על־ידי שהם מתיגעים תמיד ברצונות חזקים לעשות מהנשמע נעשה מהתפלה תורה, עד שנכללים בתפלת ה' ובתורת ה' ממש, עד שממשיכים חסדים חדשים נפלאים, שהם בחינת צדקה הנכלל במשפט, עד שמתבטלים כל מיני דינים וחרון אף מישראל וכו' וכנ"ל.

כי יהודה זה בחינת תקון הנשמע שהוא בחינת תפלה, בחינת (בראשית כט, לה): "הפעם אודה את ה'". יוסף בחינת תקון הנעשה, בחינת תורה בבחינת (שם ל, כג): "אסף אלקים את חרפתי", בחינת (תהלים קיט, כב): "גל מעלי חרפה ובוז כי עדתיך נצרתי", וכתוב (שם פסוק לט): "העבר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים", משפט זה בחינת תורה כנ"ל, ועקר התקון כשנכלל יהודה עם יוסף יחד שהם בחינת כלליות התרין משיחין יחד, שזהו בחינת מה שכתוב בהפטרת 'ויגש', שעקר התקון כשיכללו שני העצים יחד יהודה ויוסף, כמו שכתוב שם (יחזקאל לז, יז): "והיו לאחדים בידך" וכו'. כי כלליות יהודה ויוסף - זה בחינת כלליות הנשמע בהנעשה שיהיה מהנשמע נעשה, מתפלה תורה, עד שהצדקה יהיה נכלל בכלליות נפלא בהמשפט, עד שיהיו נמתקין כל הדינים והחרון אף שבעולם וכנ"ל.

וזה בחינת שור וחמור שהתפאר יעקב ויהי לי שור וחמור, שהם בחינת תרין משיחין כנ"ל, כי שור בחינת תקון הנגלה, כי שור לשון ראיה והסתכלות, כמו שכתוב (במדבר כד, יז): "אשורנו ולא קרוב", זה בחינת הנגלה שרואין אותו בגלוי. חמור זה בחינת נסתר, בחינת חמרא דשמעתתא, שהוא בחינת הנסתר, שקשה להשיג כי אם ביגיעה גדולה.

וזהו ויגש אליו יהודה - בחינת נשמע, בחינת נסתר, בחינת תפלה, בחינת צדקה. ויאמר אליו - הינו ליוסף בחינת תורה, בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, ופרש רש"י: 'יכנסו דברי באזניך'. דבר - זה בחינת דברי תורה המבארים שם בתורה הנ"ל שהם בחינת נסתר וכו' הנ"ל. וזהו יכנסו דברי באזניך - שמבקש שיכנסו הדברי תורה, בחינת הנסתר, בתוך התגלות התורה, הינו שיזכה לגלות הנסתר שהם סתרי תורה ולהכניסם בתוך התורה שבנגלה, כי ליכא מלתא דלא רמיזא באוריתא, והצדיק, כשמשיג סתרי נסתרות - אינו מסתפק בזה, עד שמכניס אותם בתוך התורה שבנגלה, עד שיוכל לגלות על ידם תורה לרבים. ועקר שימשיך מהם עצות ודרכים והתעוררות והתחזקות לכל אחד לכל מקום שהוא, שהוא עקר כלליות הנשמע בהנעשה וכנ"ל (באות כד). וזה בחינת ידבר נא עבדך דבר באזני אדני - יכנסו דברי באזניך, שיכנסו דברי התורה שהם בחינת נסתר בתוך התורה שבנגלה, עד שיוכל כל אחד להאזינם ולשמעם ולהבינם להוציא מהם עצות למעשה.

וזהו ואל יחר אפך בעבדך - כי על־ידי כלליות הנשמע בהנעשה, על־ידי־זה נכלל הצדקה בהמשפט, שעל־ידי־זה נמתקין ונתבטלין כל מיני חרון אף ודינים וכנ"ל. וזהו כי כמוך כפרעה - שהצדקה נכללת במשפט כל־כך, עד שכל המשפט הוא רק בצדקה וחסד גדול. וזהו: כי כמוך כפרעה - פרעה בחינת התגלות החסד העליון, כמו שאיתא בזהר הקדוש (ויגש רי.) 'דכל נהורין אתגלין מתמן' (שכל האורות מתגלים משם), הינו שהחסד העליון מאד נכלל ביוסף בבחינת תורה בבחינת משפט בכלליות גדול, עד ששניהם אחד, שעל־ידי־זה מתבטלים כל הדינים שבעולם, ונמשכין כל החסדים על ישראל בבחינת "ועשה חסד למשיחו", וכנ"ל:

השמטות מארח חיים הלכות ראש־חדש הלכה ו' ושיכים גם כן להלכות מתנה הנ"ל:

שיך לאות א' אחר שורה י"ח אחר תבת 'ממעמקים':

וזהו בחינת קימת חצות, שאז צועקין מאד על חרבן בית־המקדש שנחרב על־ידי פגם אמונה ומאז נעלם סוד העבור מאתנו וכו'. וזהו (זהר בלק קצא.): 'מגו שאגין וקלין' וכו' (מתוך השאגות והקולות מתעוררת השכינה), הינו על־ידי צעקת הלב - נגדלת בחינת הלבנה שהיא בחינת אמונה:

ועל־כן קורין רות בשבועות, שמתחיל (רות א, א): "ויהי בימי שפט השפטים" - ששפטו וכו' (בבא בתרא טו:), שהוא פגם המשפט, ומסים בלדת דוד משיח, שהוא עקר תקון המשפט, שזה צריכין להמשיך בשבועות, שזהו בחינת שתי הלחם שבאים מחמץ דיקא כנ"ל. והכל היה על־ידי בחינת גרי צדק שהיא רות. וערפה נתרחקה, בחינת הגרים שצריכין לרחק, שהם בחינת עשו וישמעאל, שזה עקר תקון המשפט.

"ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים" (יואל ד, יח) - מתחלה דומה כקרני חגבים, בחינת "מים עמקים עצה" (משלי כ, ה), ואחר־כך מתגבר וכו', עד שנתתקן המשפט - "ויגל כמים משפט" (עמוס ה, כד), שהוא תקון מעשה שטים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עז:):

שיך לסוף אות ואו:

וזה (ראש־השנה כב:) בראשונה היו משיאין משואות - לתקן האש והחמימות להעלותן אל הקדשה, שזה נעשה בניסן ראש חדשים וכו'. משקלקלו המינין - על־ידי שנדמה להם שהוא עוות המשפט צדיק וטוב לו וכו', כמו שכתוב (תהלים עג, יא): "ואמרו איכה נדע" וכו'. התקינו שיהיו שלוחים יוצאים - שיודיעו קדוש החדש בפה מלא, שזהו בחינת תקון המשפט, בחינת "מפתיו ומשפטי פיו" (תהלים קה, ה):

שיך לאות י"ד ט"ו:

ועל־כן אסור החמץ עד קריעת ים סוף, שאז היו ישראל נתונים בדין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר תרומה קע:), ועל־כן היה קשה לפניו קריעת ים סוף. אבל בנפלאותיו יצא משפטנו לאור, ונבקע הים והעלה המשפט מהתהומות, ונטבעו המצרים על־ידי־זה, וישראל נצלו בבחינת "תהמת יכסימו" (שמות טו, ה). וכתיב (שם פסוק ח): "קפאו תהמת", כי המשפט כפי היום וביום צאתם ממצרים - עדין לא נתמלאה סאתם של המצרים שיפלו לגמרי, על־כן הכרחו לברח בחפזון. על־כן אסור החמץ, מחמת שעדין אי אפשר לכנס אל עמק המשפט עד שביעי של פסח קריעת ים סוף, שאז העלה המשפט מהתהומות כנ"ל, ואז התר החמץ אחר־כך. ועל־כן בשבועות מביאין דיקא שתי הלחם מחמץ, כי אז החמץ בבחינת תקון המשפט - קשר המרכבה שנתתקן אז, שזהו בחינת מעשה מרכבה שמפטירין אז.

ועל־כן קדם קבלת התורה נאמרה פרשת יתרו שתקן המשפט, ויעץ למשה שיעשה שרי אלפים "ושפטו את העם" וכו' (דברים טז, יח). ועל־כן יתרו דיקא הוסיף פרשה זאת, כי היה גר צדק, שצריך לתקון זה, כמו שמבאר שם, כי הוא הפך קלפת עמלק, כידוע בכתבי האר"י ז"ל (שער הפסוקים פרשת בלק), כי עמלק בחינת משפט מעקל, בחינת טפת עשו וישמעאל ערב־רב, ויתרו ההפך מהם, בחינת גר צדק - שהוסיף הפרשה של תקון המשפט, שעקר קבלת התורה תלויה בזה, כי עקר התקון של יציאת מצרים נשלם בשבועות בעת קבלת התורה, שבשביל זה היה עקר יציאת מצרים, כמו שכתוב (שמות ג, יב): "בהוציאך" וכו' ועל־כן התחיל (שם כ, ב): "אנכי וכו' אשר הוצאתיך" וכו'. אבל מחמת הערב־רב - עדין לא נשלם בשלמות תקון המשפט, על־כן הוה מה דהוה, והתקון בראש־השנה וכו' שאז עקר תקון המשפט. ועל־כן ביום הכפורים נמחל העון, כי אז גמר המשפט אמת, אבל אין התקון נשלם בשנה אחת וכו', כי אם עד שיבוא משיח, כנ"ל:

על־כן צריך כל אחד לראות להמשיך על עצמו בחינת תקון המשפט. ואם לאו כל אדם זוכה לידע פרוש ענין זה בשלמות, על כל פנים מה שאפשר להמשיך על עצמו - צריכין להשתדל בזה. והעקר הוא האמונה, לידע שצדיק ה' וישר משפטיו, ולא יהרהר כלל, חס ושלום, אחריו יתברך בכל מה שעובר עליו כל ימי חייו, כי זה שמהרהר, חס ושלום - זה חס ושלום בחינת פגם המשפט, כמובן בסוף התורה הנ"ל. וכן שלא ידין את חברו לרעה, חס ושלום, ויפשפש בעצמו אם הוא ראוי לשפט את חברו - רק ישפט את עצמו בכל עת כמו שכתב רבנו ז"ל כמה פעמים (סימן טו, ובלקוטי תנינא סימן א). וכשיש דין למטה אין דין למעלה (דברים רבה ה, ה), ואז יוצא כאור משפטו:

ועל כל זה צריכין לצעק הרבה הרבה מעמק הלב מאד מאד, כדי לחתר עצות אמתיות וכו'. כי כל התקונים הנ"ל צריכין עצות הרבה וכו'. וגם כי כל אחד תלוי בחברו כנ"ל, על־כן צריכין בכל פעם לצעק הרבה מעמק הלב, עד ירחם מן השמים וישפיע לו עצות טובות אמתיות, שעל ידם תגדל האמונה עם כל התקונים הצריכים לזה, שהעצות יושיעו לו לכל התקונים הנ"ל. ואפלו כשמגיע לכל התקונים הנ"ל - בודאי הוא רק איזה בחינת תקון אבל עדין צריך תקון אחר תקון [ואפלו אם לא קלקל בינתים כלל]. על־כן צריך בכל פעם לחזר ולהתחיל לצעק מאד מעמק הלב כנ"ל, וכן כל ימי חייו עד שיתתקן בשלמות. ועל־כן כל גאלת מצרים היה על־ידי צעקה הרבה, כמו שכתוב (דברים כו, ז): "ונצעק אל ה' אלהינו וירא את ענינו" וכו'.

וזה בחינת מרור להמתיק קלקול המשפט, בחינת "ההפכים ללענה משפט" (עמוס ה, ז). וטובלין אותו בחרסת שהוא 'חס רות', בחינת דוד משיח שיצא מרות וזהו 'ח"ס' גימטריא 'חיים', בחינת 'דוד מלך ישראל חי וקים'. כי בעז ורות תקנו חטא ער ועונן כידוע, שהוא בחינת פגם הברית הנ"ל, ועל־כן יצא מהם דוד משיח, שאז יהיה עקר תקון המשפט בשלמות, כנ"ל.

ארבע כוסות של יין כנגד ארבעת מלאכי המרכבה (מגלה עמקות וישלח; מגיד מישרים וארא), להמשיך איזה הארה משם. יין למעלה מהמשפט בחינת מצה שדלג על הקץ. קרבן פסח בחינת ברור מהחתים בשרו לחותם דקדשה, שזהו בחינת כל הקרבנות - להעלות מבהמה לאדם, מחלום על־ידי שד לחלום על־ידי מלאך, ועל־כן היתה הגאלה בלילה. ליל שמורים היא שמשמר מהנ"ל, "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'" (שמות יב, יב) - כי אז המשפט על־ידי השם־יתברך בעצמו, כי לא זכו עדין לתקון המשפט למטה שזה העקר:

שיך לאות י"ג:

וזה בחינת ההלולא ביום הסתלקות הצדיק, כי אז הוא בחינת שנה, שאז עקר תקון המשפט להשיג דרכי ה' שלא זכה בחייו, כמו שכתוב שם. וזהו גדל המעלה לבוא על קברו, ששם עקר בחינת תקון המשפט שהוא עקר תקון הברית, ועל־כן העקר בימי ראש־השנה שאז עקר תקון המשפט.

וזה שאומרים בספירה (תהלים סז, ג): לדעת בארץ דרכך - בחינת דרכי ה' שהם תקון המשפט, יודוך עמים וכו' - בחינת גרים. ישמחו וכו' - בחינת תקון השמחה, כי תשפט עמים - בחינת תקון המשפט. והתחיל: אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו - בחינת אמונה שהוא מקור הברכה אור הפנים. ארץ נתנה יבולה - בחינת תקון המאכלים, ועין בהלכות תחומין מענין התורה הזאת שכלול שם שבועות וספירה.

ועל־כן אומרים פרקי אבות בספירה, ומתחילין: משה קבל וכו', שמדבר מכל הישיבות הקדושות שהיו בכל דור, שהם עקר תקון המשפט כנ"ל. וזה: הוו מתונים בדין - בחינת תקון המשפט, והעמידו תלמידים הרבה - שתהיה ישיבה גדולה כדי שיוכלו לתקן ביותר תקונים הנ"ל, כמובן שם במאמר רבותינו ז"ל (כתבות קו.): 'כד הוו קמו במתיבתא דרב הונא' וכו'. ועשו סיג לתורה - גדר ומחצה שלא יתערב זר, שלא יעלו חס ושלום, בחינת טפת עשו וישמעאל, שזהו עקר תקון המשפט:

שיך לאות י"ד:

ועל־כן אחר שביעי של פסח התר החמץ, כי אז בקריעת ים־סוף התחיל בחינת תקון המשפט, שזכו לזה על־ידי שקפץ נחשון לתוך הים, שזהו בחינת תמימות - שצריכין להתגלגל ברפש וטיט בשביל רצונו יתברך ועל־ידי־זה זוכין לתקון המשפט. ועל־כן אז נצחו המשפט, וזכו על־ידי־זה שיקרע הים לפניהם להעלות המשפט מהתהומות, והעקר על־ידי האמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק "ויסעו", כדאי הם והאמונה שהאמינו בי וכו'. כי עקר תקון המשפט הוא - על־ידי שמאמינים שצדיק ה' וישר משפטיו ואז על־ידי־זה בעצמו יזכה במשפט, כי זה עקר הנסיון שלו בחינת "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" (שמות טו, כה), שנאמר אחר קריעת ים סוף. כי כשיודע שישר משפטיו, נמצא שזוכה לבחינת תקון המשפט, ועל־ידי־זה נתתקן הכל, וגם אז יוכל להתפלל ולהתחנן לפניו יתברך, מאחר שיודע באמת שישר משפטיו וכו', ואז זוכין לשירה, בחינת "וישירו בדרכי ה'" (תהלים קלח, ה) - 'בדרכי ה'' דיקא, בחינת (שם קא, א־ב): "חסד ומשפט אשירה וכו' אשכילה בדרך תמים" וכו', כי השגת המשפט הוא כמו ים, שאי אפשר לכנס בו, בחינת (שם לו, ז): "משפטיך תהום רבה". אבל על־ידי אמונה ותמימות הנ"ל נעשה נתיב לעבר הים בשלום, בבחינת (ישעיה מג, טז): "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה", בחינת נתיבות משפט [ובכל זה צריכין לדבר ולבאר הרבה למעשה ולעצה, ועל־כן 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא' (מכילתא פרשת השירה ג), כי הוא ראה קשר המרכבה גם בגלות להורות שלא אבדה תקותנו חלילה אבל אז היה בחינת תקון זה יותר]:

שיך לאות י"ד י"ח י"ט:

כי עקר הבחירה כדי שלא יאכל נהמא דכסופא, רק יהיה נזון לעולם הבא על־ידי מה שירויח שכרו במשפט, ועל־כן יש כח גדול מאד מאד להבחירה, כי בשביל זה נברא ונשתלשל הכל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין - הכל בשביל הבחירה שהוא בחינת משפט. ובשביל זה היה קשה לפניו מאד יציאת מצרים וקריעת ים סוף, והצרך לשלח לו פעם אחר פעם שישלחם ברצונו ועשה בשביל זה מופתים נוראים כאלה, והלא היה יכל לכלותם בפעם אחד, כמובא במדרש (ילקוט שמעוני, חקת, רמז תשס"ד) ענין זה: 'יכל היה הקדוש־ברוך־הוא לשלח ברק אחד למצרים' וכו', אך הכל היה מחמת בחינת משפט הנ"ל שהוא בחינת כח הבחירה, כי עדין לא נתמלאה סאתם על־פי משפט ולא היה אפשר מחמת זה להוציאם ממנו בעל כרחו, רק היה צריך לשלחם ברצונו, כי זה ביד הבעל־בחירה.

כי באמת אף־על־פי שעל־פי משפט היה מגיע שיהיו ישראל משעבדים עדין, אבל פרעה ומצרים בודאי עשו עמהם שלא כמשפט. וענין זה הוא נפלאות תמים דעים שאי אפשר לאנושי להבינם בשום אפן, כמובא מבוכה זאת בין המחקרים, כי הרוצח והגזלן שהורג או גוזל את אחד - בודאי מגיע לזה הנהרג והנגזל שיהרג במשפטו יתברך, ואף־על־פי־כן הרוצח הוא רוצח והרגו שלא במשפט ויקבל ענשו הקשה. ובשביל ענין זה קשה מאד לברר המשפט, וכל זה נוגע לענין 'צדיק וטוב לו' וכו', שאי אפשר להבין הנהגת משפטו בשכל אנושי בשום אפן, רק באמונה ובתמימות, כמובן שם בסוף ממעלת התמימות וכו', ועל־כן היה אז ההכרח שישלחם פרעה מעצמו, מחמת שלא נתתקן המשפט עדין בשלמות.

ועל־כן צריכין לאכל מצה שהוא בחינת מאכל המלאכים, בחינת מן, הינו בחינת מזונא דלעלא של המלאכים שאוכלים שלא במשפט. וזהו נפלאות רחמיו יתברך שצוה לנו אז לאכל מצה, כדי להיות נזון בפסח ממזון דלעלא שמקבלים אף־על־פי שאינו מגיע על־פי משפט כמו המלאכים שנזונים בחנם. ועל־כן נקרא "לחם עני" (דברים טז, ג) - דלית לה מגרמיה כלום, כי אז יצאו בבחינת אתערותא דלעלא, כידוע, זהו בחינת בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין, דהינו רק במשפט ובדין, שבשביל זה נברא הכל, אך ראה שאין העולם מתקים הקדים מדת הרחמים וכו', דהינו שבעת שאין זוכין במשפט יתקים העולם ברחמים בבחינת חסד חנם, ויהיו נזונים כמו המלאכים בחנם שזהו בחינת מצה.

ועל־כן צריך האדם לידע שכל מה שעובר עליו כל ימי חייו הכל בצדק ובמשפט בחסד וכו', כי ישר משפטיו, כי בחירתו הוא דיקא באפן זה, כי השם־יתברך שקל בדעתו, שזה האדם - עקר בחירתו כשיהיה עשר מפלג, וזה דיקא - על־ידי עניות ודחקות גדול וכו'. כי הכל בשביל הבחירה שהוא בחינת משפט כנ"ל, ואסור להרהר אחריו יתברך כלל, כי בזה תלוי הכל, שיאמין שישרים דרכי ה', שזהו בחינת תקון המשפט שהוא עקר התקון כנ"ל, וצריכין לחזר זאת היטב.

וזה (תהלים קמג, ב־ג): ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי; כי רדף אויב נפשי - שמבקש מהשם־יתברך שימחל לו ולא יבוא במשפט עמו, כי אף־על־פי שהכל במשפט, אף־על־פי־כן בודאי ביד השם־יתברך למחל כשמבקשין ממנו, כי על־פי משפט אינו ותרן, כמו שכתוב (דברים י, יז): "אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד", אבל יכולין לרצותו שימחל הכל, כמו שכתוב (משלי יז, כג): "שחד מחק רשע יקח". כמו למשל, מלך בשר ודם שעל־פי משפט יקום הדין וכו', אבל אם רוצה למחל - מוחל הכל. וזה: אל תבוא במשפט וכו' כי לא יצדק לפניך כל חי - כי הכל יהיו חיבים, כי רדף אויב נפשי ועל־כן באתי למה שבאתי, ואם חס ושלום תבוא במשפט ותחיבני חס ושלום - יתחיב האויב יותר, מחמת שהכל על ידו, וכן יתחיבו יותר ויותר כל המסבבין לזה. אבל אם תמחל לי הכל - יקל מכלם המשפט, כי בודאי אינו דומה ענש הרוצח שגומר המעשה והורג חברו לענש של הרוצה לרצח והוא נצול ממנו:

שיך לאות כ"א אחר תבת כנ"ל:

וזהו "משכן העדת" (שמות לח, כא), כי זהו עקר העדות שהשכינה שורה בישראל תמיד - על־ידי שממשיכין קשר המרכבה אפלו כשפורקין אותו. וזהו מרמז על בחינת שנה של הצדיק, שהוא הסתלקות המחין שהוא בחינת פריקת המשכן, כי 'מי שיש בו דעה' וכו' (ברכות לג.), שעל־ידי־זה דיקא משיג בחינת תקון המשפט, שהוא בחינת 'צדיק וטוב לו' וכו', כמו שמבאר שם. וזהו בחינת הסתלקות הצדיק, שאז הוא בבחינת שנה, שאז דיקא נמשך תקון המשפט ביותר שעל־ידי־זה עקר התקון וכנ"ל. ועל־כן עקר התקון על־ידי שבאים על קברי הצדיקים, כי שם בחינת תקון המשפט - קשר המרכבה, שהוא עקר תקון הברית, כנ"ל:

שיך לתחלת אות כ"ב:

וכל זה הוא בחינת תקון פגימת הלבנה על־ידי סוד העבור, שבזה תלוי תקון המשפט שהוא בראש־השנה, כמו שכתוב (תהלים פא, ד): תקעו בחדש שופר בכסה וכו', שמרמז על תקון פגימת הלבנה, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וכו', כי המשפט נמשך כפי היום שקובעין בו ראש־חדש, כמו שכתוב (מלכים־א ח, נט): "לעשות משפט עבדו וכו' דבר יום ביומו", וכמו שאיתא במדרש (שוחר־טוב ד): שכל הכסאות למשפט ממתינים על יום שישראל קובעין בו ראש־חדש, ועדין צריכין לבאר בזה הרבה, בעזר השם־יתברך: