# הלכה ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65/

"משפט וצדקה" וכו' (תהלים צט, ד), "אוהב צדקה ומשפט" (שם לג, ה), 'במקום משפט אין צדקה, ובמקום צדקה וכו' ואתה במשפט תעשה צדקה' (ע"פ פיוט לשחרית יום א' דראש־השנה), וזה מנפלאותיו העצומים יתברך שאי אפשר להבין ולהשיג כלל.

'כתבוהו בשוקא וחת מוהו בברא, כי היכי דלא להוי מתנתא טמירתא' (חשן־משפט, סימן רמב, סעיף ג), כי מתנה טמירה אינה מתקימת ויכול לחזר בו, כי עקר בחינת מתנת חנם להוציא החסד הנפלא מהעלם אל הגלוי:

כי באמת הכל חסד וטוב, כי השם־יתברך כלו טוב כלו חסד, וכל מדת הדין גם כן חסד גדול כדי שיהיה כלי לקבל החסד וכו', כמובא מזה, שזהו בחינת (תהלים כ, ז): "בגבורות ישע ימינו" וכו' וכמובא על פסוק "אברהם הוליד את יצחק" (סימן עד). אך בהכרח שבתחלה יהיה החסד בהעלם גדול ואין רואין בהשקפה ראשונה כי אם בחינת הדין, וכל זה נמשך מבחינת (רש"י בראשית א, א): בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקים, עמד ושתף מדת הרחמים במדת הדין, אבל הרחמים בהעלם, וזה בחינת חשך שקדם לאור, וזה בחינת (תהלים יח, ו): "ישת חשך סתרו". וזהו בחינת (בראשית א, ב): "והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' ורוח אלהים" וכו' - דא רוחו של משיח וכו' (זהר ויחי רמ.). ומשם נשתלשל בכמה השתלשלות, עד שנתהוה בחינת קלפה קודמת לפרי שמשם כל הבחירה. וזה בחינת (שמות כ, יח): "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים" וכו'. וזה בחינת ההעדר קדם להויה, המובא בספרים (של"ה, תולדות־אדם רטו, בית־ישראל תליתאה ג), ומשם התגברות השקר. וזה בחינת (בראשית לו, לא): "ואלה המלכים וכו' לפני מלך מלך" וכו', ומשם התגברות הגלות של עכשו קדם שיתגלה האמת והחסד בשלמות וכו':

כי הבחירה בשביל לקבל השכר במשפט - שלא לאכל נהמא דכסופא, אבל על־ידי בחינת צדקה ומשפט שנכללין יחד שאי אפשר להבין, שמשם בחינת מתנת חנם, ואף־על־פי־כן לא יהיה נהמא דכסופא, ועל כל פנים לא יפסיד מאלו לא היה בא לעולם כלל, על־ידי־זה יכול להתתקן, והכל בכח הצדיק הגדול וכו':

בן ועבד - העבד מקבל פרס שטרח מה שמגיע לו, ואף־על־פי־כן אין שכרו וסעדתו עולה כנגד שעשועים, וסעדת הבן שמקבל מאביו אף־על־פי שהוא מתנת חנם, אבל האדם בזה העולם - אין זוכה לזה כי אם על־ידי הצדיק שעשה כבר כל מעשה עבד במסירת נפש עצום וזכה לבחינת בן בתכלית השלמות, וגם אחר־כך עשה כל מיני עבדות, כמו שמבאר על פסוק "וחמלתי" וכו' (בסימן ה לקוטי תנינא), והוא יכול לזכות כל ישראל שיהיו בכלל "בנים אתם" וכו'. ואז יזכו הכל לסעדה שלעתיד כבן היושב על שלחן אביו וכו', אבל בודאי אף־על־פי־כן לא יהיו הכל שוין וכו', אבל גם הקטן שבכלם ירויח הרבה הרבה במה שהיה בזה העולם, אף־על־פי שסבל מה שסבל ועברו עליו מצולות ים וכו', הכל יתהפך לטובה על־ידי בחינה הנ"ל על־ידי הצדיק, הנ"ל.

'אם כבנים אם כעבדים', נעשה ונשמע מדרגא לדרגא עד עד וכו' עד תורת ה' ותפלות ה' ממש, אבל כשרוצה להעתיק מדרגא לדרגא צריך שיהיה ירידה קדם העליה וכו' ואז יורד גם מה שהשיג מקדם וכו'. ואז צריך להתחזק בהרשימו וכו', ועל־ידי־זה ישמח בבחינת (נחמיה ח, י): "כי חדות ה'" וכו', ויתחזק בעזות נמרץ, אז דיקא, הן כנגד עזות הגוף ובפרט כנגד העזי פנים וכו'. ומחמת שכל עליותיו וירידותיו בקטנות גדול מאד מאד בבחינת (שיר השירים ח, ח): "אחות לנו קטנה וכו' מה נעשה לאחותנו ביום שידבר בה". על־כן העקר על־ידי התחזקותו לאחז עצמו בצדיק האמת שזכה כבר לתורת ה' ותפלת ה' ממש, שממנו כל השמחה והעזות דקדשה, ובענין זה הוא עקר מה שאין יודעין מהיכן ההתחלה, כי הא בהא תליא. וכמו ששמעתי ענין זה לענין עזות דקדשה ביותר, כי באמת כל הבחינת נעשה ונשמע אפלו בתכלית הקטנות - נמשך הכל מהנעשה ונשמע הגבה הנ"ל, כי באמת הכל אחד, בחינת 'נעשה ונשמע אמרו כאחד', כי כל התורה והתפלה הכל ממנו יתברך וכו'. וכל ההתחזקות בשעת הירידה אפלו אם נמשכת במה שנמשכת, הכל על־ידי בחינת מתנת חנם בכח הצדיק הנ"ל.

מתנת חנם הוא בחינת נשמע, כדלקמן, ועל־ידי־זה יכולין להוציא החסד מההעלם אל הגלוי, ואז דיקא מתקימת המתנה. ומשם נמשך מה שתקנו חכמינו ז"ל בעצם רוח קדשם, שגם בגשמיות מתנה טמירתא אינה מתקימת כנ"ל, וצריך לכתב כתבוהו בשוקא, כי עקר שרש בחינת מתנה נמשך מבחינה הנ"ל - להוציא החסד, בחינת מתנת חנם מההעלם אל הגלוי:

ואתחנן מתנת חנם, "אתה החלות להראות את עבדך את גדלך" (דברים ג, כד), 'להראות' דיקא - להראות ולגלות מה שהיה בתחלה נעלם מאד, כי חסדים שהמשיך משה רבנו לא נתגלו מימות עולם. על־כן "אעברה נא" וכו' (ג, כה), ששם עקר ההתגלות הנ"ל. אבל השם־יתברך אמר לו רב לך וכו', כי עדין אין הזמן לזה וכו', "הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו" (תהלים פה, ח):

המלאכים קטרגו (תהלים ח, ה): "מה אנוש כי תזכרנו" וכו', כי רבם לא יוכלו לעמד בנסיון. והשיב להם השם־יתברך: לחנם נקראתי חנון ורחום? כי אף־על־פי שהעולם נברא בשביל משפט, אף־על־פי־כן גם מדת רחמנותי בחינת צדקה יתקים, ואז יתקים העולם על־ידי שני הבחינות אלו יחד שאי אפשר להשיג. והכל בכח הצדיקים שיעמדו בנסיון ויזכו וכו', כי שאלת המלאכים הוא כמו ממה נפשך, אם תתנהג במשפט, אם־כן לא יתקימו, ואם בחסד, אם כן, הוא נהמא דכסופא ואם כן, למה כל הטרח הזה של הבריאה? אבל השם־יתברך ברא הכל בשביל הצדיקים שיזכו במשפט והם ימשיכו גם בחינת צדקה ויכללו הכל ביחד ויקימו העולם בבחינה הנ"ל:

שיך לעיל

חשך קדם לאור וכו', וזה בחינת הירידה שקדם העליה וכל היסורים והצרות, רחמנא לצלן, בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות שקודמין לכל הישועות והחסדים וכו'. אבל בתחלה אין רואין רק את היסורים ומשם כל הבחירה, ומשם כל ימיו כעס ומכאובות, למי שאינו זוכה להסתכל בכל יום על האמת לאמתו - להחיות את עצמו בכח הצדיק האמת בבחינת 'אלמלא מלחא' וכו'. וכל זה הוא מבחינת תחלת הצמצום של חלל הפנוי שקדם לכל ההויות של כל העולמות, וכן הוא בכל עולם ובכל דרגא של כל אדם:

שיך לענין מתנה טמירתא וכו'. 'הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה' וכו' (שבת י:).

נעשה ונשמע - תורה ותפלה, נגלה ונסתר, בחינת משפט וצדקה, והעקר ושרש הכל הוא בחינת תורת ה' ותפלת ה'. בכל ראש־השנה נעשה מה שהיה בתחלת הבריאה, כמבאר בכתבי האר"י (פרי־עץ־חיים, ראש־השנה, פרק א).

אבל בודאי בכל שנה ושנה נעשה חדשות לגמרי, מעין שהיה בתחלת הבריאה, רק שעתה הוא בבחינת התחדשות נפלא מה שלא נעשה מעולם, ועקר ההתחדשות הוא בבחינת המתקת הדינים בהמשכת חסדים ורחמים חדשים לגמרי מה שלא היה מעולם. כי בתחלה עלה במחשבה וכו' וראה וכו' ושתף מדת הרחמים במדת הדין ומשם כל הבחירה, כי משם שרש היצר־הרע ושבירתו וכו', כמו שמבאר בסימן ע"ב ומרמז בזהר הקדוש ובדברי רבותינו ז"ל.

אבל בתחלת הבריאה היה הכל מניה וביה, כביכול, שאי אפשר להשיג כלל והיה בלי אתערותא דלתתא. ועתה בכל שנה צריכין להמשיך בחינת מדת הרחמים הנ"ל מחדש - לתקן הפגמים והקלקולים והדינים של אותה השנה בחסדים ורחמים חדשים נפלאים, עד שעל־ידי־זה יוסיפו תקון גם ברחמים שנמשכו כבר בשנים שעברו, וכן צריכין בכל שנה עד שיבוא הגואל־צדק ויגמר התקון בשלמות.

וזה עקר תקון התשובה, שהוא בחינת צדקה הנ"ל, בחינת תשובה, בחינת תפלה, בחינת נשמע וכו' הנ"ל. ועל־כן נסמכו יחד תשובה תפלה צדקה. והכל בבחינת נשמע נגד התורה שהוא בחינת נעשה, בחינת משפט, שלפי המשפט אין מועיל תשובה, חס ושלום, ואפלו אם יועיל הוא במשפט גדול וכו'. אבל צריכין בכל שנה רחמים חדשים לגמרי שהכל יוכל להתתקן במתנת חנם. וכל זה נעשה על־ידי הצדיקים הזוכין לבחינת תורת ה' ותפלת ה' ממש, והבן מאד, כי אפלו הצדיק הגדול הזוכה להכלל בתחלת האצילות עדין וכו' עד שנכלל כלו באין־סוף וכו'. ושם התורה תורת ה' ממש, ותפלה תפלת ה' ממש, ושם כלו אין־סוף, ומאז נתחדש העולם בכל שנה בכחו מבחינה זאת, על־כן על־ידי־זה יגמר התקון בשלמות במהרה בימינו, אמן:

תקעו בחדש שופר וכו' כי חק לישראל (תהלים פא, ד־ה), הוא בחינת נסתר, בחינת תפלה, בחינת צדקה. משפט לאלהי יעקב, בחינת משפט הנ"ל, בחינת תורה וכו'. תקעו בחדש שופר - 'בחדש' דיקא, בחינת התחדשות הנ"ל. וזה עקר בחינת התחדשות המחין והמתקת הדינים שעל־ידי השופר הנמשך בכל ראש־השנה מחדש לגמרי, וכנ"ל, בחינת (פסוק ו): עדות ביהוסף שמו וכו' שפת לא ידעתי אשמע - בחינת השגת הנשמע הנ"ל ששומעין ומבינים מה שלא היו יודעים מתחלה כלל, וכן צריכים בכל שנה והבן מאד. וזה בחינת (פסוק יא): הרחב פיך ואמלאהו" וכו'.

וזה בחינת מה שמעוררין בחינת שרש התשובה, שהוא בראש חדש, והעקר בראש־השנה שהוא בראש חדש וכו', ומראש־השנה צריכין להמשיך בחינת ההתחדשות בכל יום ויום, כי בכל יום הקדוש־ברוך־הוא מחדש בטובו מעשה בראשית, ועל־כן בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו והקדוש־ברוך־הוא עוזרו (קדושין ל:), וזה נמשך מבחינת בתחלה עלה וכו', ועל־כן צריכין בכל יום חסדים חדשים לגמרי, והכל נמשך מראש־השנה מבחינה הנ"ל. מגדל ישועות מלכו (תהלים יח, נא) - שמגדיל הישועות עד אין קץ, ועשה חסד למשיחו וכו' עד עולם - בחינת "ולשלום אין קץ" (ישעיה ט, ו).

"לקדושים אשר בארץ המה ואדירי" וכו' (תהלים טז, ג) - שברבוי עצם הקלקולים, חס ושלום, אין סמיכה כי אם על צדיקים שוכני עפר, ועל־כן משתטחים על קבריהם הקדושים, כי אז דיקא ממשיכים חסדים נפלאים בכל פעם חדשים לגמרי בפרט בראש־השנה, כי "במתים חפשי" (שם פח, ו) - 'מן המצות' (שבת ל:), ואז אין עבדא עוד להרויח שכר על־ידי בחינת משפט כי אם מה שפעלו כבר בחייהם, אשרי להם, אבל עתה כל שעשועם ביותר הוא - שממשיכים בכל פעם חסדים חדשים עד שיגמרו בשלמות מה שהתחילו.

וזה יבוא שלום ינוחו על משכבותם וכו' ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף וכו' על מי תתענגו וכו' הלא אני מחשה וכו' (ישעיה נז, ב־ג). כי בודאי אין לכם שום סמיכה על מעשיכם, כמו שכתוב שם (פסוק יב): ואת מעשיך ולא יועילוך רק אני אגיד צדקתך. וכמו שמאריך שם אחר־כך (פסוקים יג־יד): והחוסה בי ינחל ארץ וכו', ואמר סלו סלו פנו דרך וכו'. לומר, שבודאי כפי מעשיכם. וכמו שמזכיר שם ענין מעשיהם, והעקר פגם הברית ופגם האמונה, [וכמובא בפרוש רש"י במשלי, וכמה מקומות ושם במקומו שמוכיחם על העבודה זרה שלהם שהוא בחינת פגם אמונה, וגם מוכיחם על נאוף ממש, רחמנא לצלן]. ועל־כן בודאי אין לכם שום סמיכה כי אם על חסדים חדשים נפלאים שממשיכין הצדיקי אמת, והעקר השוכני עפר בחינת ינוחו על משכבותם וכו' ואתם קרבו הנה - על ידם תוכלו גם אתם להתקרב אם תרצו, אבל כשאתם הולכים חס ושלום, בדרכיכם - על מי תתענגו וכו' וכמו שמוכיחם שם.

וסים לטובה: והחוסה בי וכו' ואמר סלו סלו, עד שמסים בשבת אם תשיב משבת רגליך וכו', ובזה מסימין ההפטרה של יום כפור, כי עקר המשכת החסד החדש הנ"ל בכל פעם לנצח הוא על־ידי קדשת שבת, שקביעא וקימא שאגין על אדם הראשון, שהוא בחינת מתנה טובה הנ"ל שהיה לו יתברך בבית גנזיו, כי הוא בחינת חסד הגנוז מאד בחינת אור הגנוז וכו' ושבת שמה לך והודיעם, כי עקר להודיע ולגלות החסד הנ"ל להוציאו מההעלם אל הגלוי, שזהו בחינת מנשמע לנעשה וכו'.

והעקר על־ידי בחינת דבקות ורצון ובטול אל האמת, שהוא בחינת אור האין־סוף מכל מיני ירידות שבעולם, עד שבכח הצדיק שזכה לתורת ה' ותפלת ה' ממש, יתהפך גם ירידותיו וירידות של כל החפצים באמת - לעליות גדולות, אף־על־פי שמתארך הגלות בכלל ובפרט מאד מאד, כי לגדלתו אין חקר, וכמו שכתוב שם: כה אמר רם ונשא וכו' ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וכו'. וכמו שכתוב (פסוק י): כי ההרים ימושו וכו', בחינת כלל העולם וחסדי מאתך לא ימוש, בחינת החסד הנעלם הנ"ל שאין המלאכים משיגין, שהוא בחינת שרש מדת הרחמים ששתף וכו', שהצדיקים ממשיכין אותו בכל פעם בהתחדשות נפלא, וזה החסד לא ימוש לעולם, בחינת (איכה ג, כב): "חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים" וכו'. והעקר על־ידי קדשת ראש־השנה שהוא חסד נפלא, כמו שמבאר במקום אחר (סימן א תנינא):

המלאכים אומרים תחלה "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג) - זה בחינת משפט, בחינת 'מלך המשפט' 'מלך הכבוד', כי עקר כבוד המלך שעושה משפט בחינת (תהלים צד, ב): "הנשא שפט הארץ" וכו'. אבל האופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעמת וכו' ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, שזהו בחינת איה מקום כבודו כמו שאומרים בקדשת כתר בשבת ויום טוב, הינו שאין זה עקר שבח וכבוד השם־יתברך שכבודו שהוא בחינת משפט מלא כל העולם, כי על־ידי־זה לבד לא היה מתקים העולם כנ"ל, רק באמת אין יודעים כלל איה מקום כבודו, כי דרכי משפטו אי אפשר להשיג, מאחר שהמשפט כלול בצדקה שזה אי אפשר להשיג כלל, וכנ"ל.

ועל־כן אומרים זאת ברעש גדול, כי מזדעזעים מאימתו יתברך אז מאד, מחמת שמבינים מרחוק שיש חסד נפלא מאד מאד, שהוא עקר גדלת הבורא יתברך, שאי אפשר להם להשיג בשום אפן כי אם הצדיקים שהיו בזה העולם וכו'. ועל־כן אומרים אחר־כך ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו וכו' כי משם דיקא ימשיך רחמים חדשים בכל פעם, וכנ"ל.

עשרת ימי תשובה כנגד עשרה הרוגי מלכות, שרק בכחם יכולין לשוב ולהמשיך כפרה, ועל־כן מזכירין אותם ביום כפור, כי מעת החרבן נמשך זה החסד רק על־ידי ההרוגים על קדשת שמך וכו' שעקרם וכללותם הם העשרה הרוגי מלכות, שזה בחינת כח הצדיקים שוכני עפר הנ"ל. כי גדולי הצדיקים האמתיים אפלו כשמתו על מטתם - מתו גם כן על קדוש ה', כי כל ימי חייהם מסרו נפשם על קדוש השם בכמה וכמה בחינות מכל שכן בסופם בהסתלקותם ממש:

כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה, ואתה ה' אל רחום וחנון וכו' תנה עזך לעבדך וכו' (תהלים פו יג־טז), שמכל הבקשות מבקש על עזות דקדשה. וזה תנה עזך דיקא, הנמשך מתורתך ותפלתך והבן, כי "ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה" (שם כד, ח). "אל ישראל הוא נתן עז וכו' תנו עז לאלקים" (שם סח, לה־לו), וכמו שמבאר מזה במקום אחר (סימן רעא), לענין עזות דקדשה וכו' שתלויים זה בזה וכו', "נורא אלהים ממקדשך" - 'רבים בבניניה ובחרבנה' שאז מחיין עצמן במקדש מעט, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה כד.). ומשם "אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם" וכו', (תהלים נט, יח): "עזי אליך אזמרה כי אלקים משגבי אלקי חסדי", כי על־ידי החסדים הנ"ל נמשך עזות דקדשה, "עזו אליך אשמרה כי אלקים משגבי, אלקי חסדי יקדמני" וכו' (שם פסוקים י־יא). כי זה שמחליש דעת האדם - זה בחינת שמהפך מדת הרחמים למדת הדין כמו דרך הרשעים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה עג, ג), כי תורת חסד שמזהיר את הענש כדי לשוב ולא כדי להתרחק, חס ושלום, הוא מהפך להחליש ולרחק, חס ושלום. אבל הצדיקים בהפך שמהפכין מדת הדין למדת הרחמים, כי ממשיכין חסדים חדשים תמיד עד שיתקים (ירמיה נ, כ): "יבקש עון ישראל ואיננו", כי הירידה תכלית העליה, מחמת שהיה בירידות כאלה והתחזק בעזות דקדשה כזה נגד השלכות וכו' כאלה - בכח הצדיק שזכה לנעשה ונשמע הנ"ל, על־ידי־זה נתהפך הכל לעליה, כי על־ידי תורת ה' ותפלת ה' מתהפך הכל לטובה וחסד.

ועל־כן מתחילין לקום לסליחות תכף אחר שבת, וכמו שאומרים: 'במוצאי מנוחה קדמנוך תחלה'. כי עקר המשכת הרחמים וחסדים חדשים לזכות לסליחה - הוא על־ידי שבת שהוא מתנה טובה וכו', כי צריך להודיע שיתן לו מתנה - כדי שיכין עצמו המקבל לקבלה. וכמו שכתוב בשבת (שמות טז, ה): "והכינו את אשר יביאו", כי שבת שהוא מתנה טובה כנ"ל, צריך הכנה והזמנה, "וארחות חסדיך גלית לו והודעתו וכו' (סליחות ליום ראשון).

ה' מלך גאות לבש לבש ה' עז התאזר (תהלים צג, א), בחינת עזות דקדשה שמשפיע לנו, שעל־ידי־זה דיקא אף תכון תבל בל תמוט - כי עקר קיום העולם על־ידי־זה, כי רק על־ידי־זה מקבלין ומקימין התורה כנ"ל. נכון כסאך מאז - בחינת ראש־השנה, שאז נעשין כל אלו התקונים. וזהו מעולם אתה - כי מתחלת בריאת העולם נכון הכסא לישב עליו בראש־השנה שאז נברא העולם, דהינו אדם הראשון ועקר העזות הוא קולות דקדשה כנ"ל. אבל יש כנגד זה קולות דסטרא אחרא, שהוא עזות דסטרא אחרא שמרעימין ומלבלבין בקולם מאד מאד. וזהו מקלות מים רבים אדירים משברי ים של הסטרא אחרא, אדיר במרום ה' - כי עזות דקדשה עולה עליהם, כי עדתיך - בחינת שני העדיים הנ"ל, נאמנו מאד - בחינת (תהלים יט, ח): "עדות ה' נאמנה". וזהו: לביתך נאוה קדש - שהוא בית־המקדש, שמשם תצא תורה והוא בית תפלה, ה' לארך ימים - וכמו שפרש רש"י שם: 'אף־על־פי שארכו הימים', אף־על־פי־כן עדתיך נאמנו מאד, כי על־ידי תורת ה' ותפלת ה' נזכה לעזות דקדשה תמיד לנצח הכל וכו', כנ"ל:

וזה בחינת המדרש פליאה (זהר שופטים ערה.) המובא על פסוק "תקעו" וכו', שהקדוש־ברוך־הוא אומר לשטן בראש־השנה, הבא עדים, ומביא את החמה לבד, והקדוש־ברוך־הוא אומר, על־פי שנים עדים יקום דבר, והולך להביא הלבנה והיא מתכסית ומבקש אותה ואינו יכול למצאה, ואז הקדוש־ברוך־הוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים - חמה בחינת תורה, כמו שפרש רש"י על פסוק (א, ג) "תחת השמש" בקהלת. ולבנה בחינת מלכות דוד, כידוע, בחינת תפלה, והיא מקבלת מהתורה וגבה מהתורה, בבחינת (משלי יב, ד): "אשת חיל עטרת בעלה", כי עושין מהתורה תפלה, הינו מתורת ה' ואחר־כך נעשה מהתפלה תורה, הינו תורתו - שזוכין לזה רק על־ידי תפלה, ועקר התפלה דבקות ובטול אל האין־סוף ורצון וכסופין אליו יתברך עד אין־סוף, ועל־ידי־זה זוכין להתפלל כראוי עד שפועלין ועושין מזה תורתו. נמצא, שאז התפלה בבחינת נעשה, ואז חוזרין ומבטלין עצמן ברצון וכו', כנ"ל:

נמצא שעקר הנשמע, בחינת דבקות ובטול ורצון וכו'. ועל־כן אין השטן יכול להביא רק עד אחד שהוא החמה בחינת תורה, דהינו הפגמים של כל אחד שפגם על־ידי מעשיו, כי כתר הנעשה אבדו ישראל. אבל אין סומכין על עד אחד, והולך להביא הלבנה והיא מתכסית, כי כתר הנשמע נשאר לישראל מחמת שרצונם וכסופם אי אפשר לבטל לעולם, כי הכל חפצים ליראה את שמך. וכמו שכתוב (שיר־השירים ח, ד): "מה תעירו ומה תעררו וכו' עד שתחפץ". כי הרצון הוא עד אין־סוף, ועל־כן אינו יכול למצא את הלבנה, כי מתכסית מאד, כי פנימיות הרצון הטוב של כל אחד מישראל נעלם מהכל מאד. וזהו בעצמו מה שכתוב במדרש רבה (דברים רבה ג, י) שכתר הנשמע נשאר, כי הנעשה הוא בקטנות גדול מעצם הירידה בגלות בחינת (איכה א, ט): "ותרד פלאים". אבל הרצון בוער עד אין־סוף, ועל־כן אומרים בכל המצות, כאלו קימתיה בכל פרטיה וכו'.

ובשביל זה בעצמו צריכין שני עדים שהם מבררין האמת והאמונה, כי בכל מקום שיש שני ישראלים הם בבחינת נעשה ונשמע וכו', כי בכל אדם ובכל דרגא יש בחינת נעשה ונשמע ואף־על־פי שאבדו הנעשה בודאי נשאר הרשימו, כי הלא גם עתה אנו עושין ומקימין כל המצות רק שהוא בקטנות וכו' כנ"ל. ועל־כן שנים נאמנים לעולם, כי על ידם נבנית האמונה כנ"ל. ואז בתוך שהלבנה מתכסית תוקעין בשופר, כי על־ידי הדבקות והרצון הנ"ל נתחזקין ונתעוררין קולות השופר קול עז קול שופר חזק מאד לחזק הכל בעזות דקדשה ואז הקדוש־ברוך־הוא עומד מכסא וכו'. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קדם התפלה בדבקות ורצון הנ"ל, ואחר־כך מתפללין ופועלין בקשתם עד שנעשה בחינת תורתו. ועל־כן תכף חוזרין ושוהין כדי לעשות מהתפלה בחינת תורתו וכן לעולם. ועל־כן היתה תורתן משתמרת. ועל־כן מסימים התפלה תמיד (תהלים יט, טו): "יהיו לרצון אמרי פי", הינו התפלה והגיון לבי, בחינת הדבקות הנ"ל. ועל־כן אומרים אחר־כך "עושה שלום", שזהו גמר התקון. ויהי רצון שיבנה בית־המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, שזהו כלל כל הנ"ל:

התורה הנ"ל מדברת מראש ועד הרגלין, שני הכתרים, בחינת ראש, "ושמחת עולם על ראשם" (ישעיה לה, י), על ידם זוכין לקולות היוצאים מהפה, שהוא בחינת מלכות וכו' שבראש. ועל־ידי־זה מתגבר עזות דקדשה - להכניע עזות הגוף ונתתקן הגוף דקדשה, ועל־ידי־זה נתתקנין חותם הידין והרגלין בחינת ידים ורגלים, ונעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו, כמו הדמים והחיות שבקומת אדם שמתגלגלים ורצים ומסבבים מראש עד עקב כמה וכמה פעמים. ועל־כן יכולין להתחיל מכל בחינה שירצה הן מדבקות ורצון הנ"ל, הן מעזות דקדשה שהם קולות וכו', והכל בכח הראש שהוא זה שזכה בשלמות לשני עדיים הנ"ל, שהם תורת ה' ותפלת ה', ובשת פנים לגן עדן ונצול מנהמא דכסופא הנ"ל, והכל בחסדו הנפלא שאין המלאכים משיגים כי אם הצדיקים המשיגים תורת ה' ותפלת ה', שהם בחינת משפט וצדקה וכו', כי בשת פנים בחינת נשמע, כמו שמבאר שם. גם לבאר על־ידי־זה מאמר הזהר הקדוש (בלק קצא.): 'וכדין מגו קלין ושאגין דאנון גברי תקיפא חילא' וכו'. ועל דא כתיב (תהלים קג, כ): "גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו", בחינת נעשה ונשמע הנ"ל:

המלאכים אמרו (תהלים ח, ב): "אשר תנה הודך על השמים" (שבת פח:), כי הם "גברי כח עשי דברו לשמע" וכו' (תהלים קג, כ), כי אמרו שגם הם יקימו מצות התורה בשכל גדול עד שיזכו אחר־כך להשיג גם הנשמע וכו' וכו' מדרגא לדרגא. והשיב להם השם־יתברך: יצר הרע יש ביניכם? למצרים ירדתם? כי אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא כי אם על־ידי ירידה תכלית העליה, וזה אין שיך ביניכם. והעקר שבעצם הירידה דירידה, חס ושלום, בכלל ובפרט כל הקיום על־ידי תורת ה' ותפלת ה' ממש. והעקר בחינת תפלת ה' שהוא מאמר השלם ששם כלול הכל אב ובן כחדא, שעל־ידי־זה נמשך בכל פעם והעקר בראש־השנה, חסד חדש נפלא וכו'. כשזוכין לבחינת אב ובן כחדא, אז דיקא הוא בבחינת בן בשלמות, ועקר בחינה זאת זוכין על־ידי־זה שזכה להנ"ל. "ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו" (ירמיה נ, כ) כנ"ל. ועקר בקשתם אחרי זה כדי שיזכו שם בעולם הבא לעליה יותר גדולה בבחינת ירידה תכלית העליה, ושם אין שיך אצלם ירידה, אבל על־ידי שמורידין עצמן בכל פעם ממקום שהם להעלות נפשות מעמק הבכא וכו', על־ידי־זה זוכין לעליות גדולות וכו'.

וזהו (תהלים פד, ה): אשרי יושבי ביתך - בחינת הבית־המקדש שכלול מתורה ותפלה כנ"ל, עוד יהללוך סלה - בחינת תפלה שהוא עקר שלמות השמחה, כמו שמבאר שם. וזהו (פסוק ו): אשרי אדם עוז לו בך - בחינת עזות דקדשה, וזהו מסלות בלבבם - שעל־ידי עזות דקדשה בחינת שמחה, יכולין לישב עצמן בכל פעם להתחזק ולבלי לפל יותר, חס ושלום, ולקים על כל פנים 'אל תרשע הרבה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכו' וכו'. וזהו (פסוק ז): עברי בעמק הבכא - בחינת הירידה, מעין ישיתוהו - בחינת מעין החכמה, "מעין מבית ה' יצא" (יואל ד, יח), גם ברכות וכו' - כי משם כל הברכות ועל־ידי־זה ילכו מחיל אל חיל שעולין מדרגא לדרגא, הן בעולם הזה והן בעולם הבא כנ"ל. כי מקרא זה נדרש על הצדיקים שאין להם מנוחה גם בעולם הבא, הינו כנ"ל, כי כל כחנו רק מהם וכנ"ל.

וזה שאומרים בכל עשרת ימי תשובה המלך המשפט, אף־על־פי שבאמת אז עושה צדקה וחסד הרבה וכו' כנ"ל. אך ידוע, שהחסד אי אפשר לקבל מרבוי אור, כי אם על־ידי הצמצום שהוא בחינת דין. ועל־כן באמת הדין והגבורה הוא בחינת חסד גדול, ובכל הדרגות בכל בחינת תורה ותפלה שהם בחינת משפט וצדקה. גם בהצדקה יש איזה בחינת משפט, כי בהמדרגה הגבה זאת הצדקה, שהוא בחינת תפלה, היא בחינת תורה, שהוא בחינת משפט והבן היטב.

אבל בבחינת תורת ה' ותפלת ה' שם התפלה חסד חנם לבד שאי אפשר לקבלו כלל כי אם על־ידי בחינת משפט בחינת תורה, וזה עקר בחינת למוד התורה של השם־יתברך בעצמו, כביכול, שעוסק בתורה בכל יום, הינו שכביכול, גם הוא בעצמו עוסק לעשות מהתפלה תורה מצדקה משפט, כי כשפועל בתפלתו אצל עצמו לעשות חסד עם ישראל, אי אפשר להמשיכו בעולם כי אם על־ידי שמלבישו בהתורה בבחינת משפט, כי הוא יתברך במשפט דיקא עושה צדקה, כי הוא באמת נפלאות תמים דעים.

ועל־כן בראש־השנה ועשרת ימי תשובה - שאז נברא העולם, והוא יתברך ממשיך החסד העליון בתכלית המעלה כנ"ל שהוא בחינת תפלת ה' ממש, בחינת צדקה - אי אפשר אז להזכיר שם הצדקה והחסד כלל, כי זה החסד והצדקה אין בו תפיסה כלל וכנ"ל, ועל־כן אז מזכירין רק המשפט, ואומרים רק המלך המשפט המלך הקדוש ואין מזכירין שם אל שהוא חסד ולא שם צדקה, כי זה החסד והצדקה אי אפשר להזכיר כלל כי אם על־ידי בחינת משפט, כי זה עקר החסד והצדקה מה שמלביש חסד וצדקה כזאת בבחינת משפט, שעל־ידי־זה דיקא אנו מתקימים בנפלאות חסדיו הנעלמים במשפטו הטוב. ומשם משתלשל ויורד לכל אחד רחמים וחסדים וכו', שהם החסדים שממשיכין ביום כפור עד סוף סכות וכו' וכו'.

וזה "דרשו ה' בהמצאו" וכו' (ישעיה נה, ו), אלו עשרת ימי תשובה (ראש־השנה יח.), כי אז נמשך חסד נפלא מאד על־ידי בחינת תפלת ה' כנ"ל. וזה "יעזב רשע דרכו וכו' וישוב וכו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא" וכו'. כי זה החסד גבה מאד מאד שאי אפשר להשיגו, כי הוא בחינת נסתר העליון, בחינת תפלת ה', וכנ"ל: