# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/62/2/

וזה בחינת אסור החמור של גזלה, כי כל אחד ואחד מישראל לפי בחינת הנשמה שלו, שהיא השכל, כן הוא צריך להמתיק כמה בחינות צמצומים ודינים השיכים לשרש נשמתו, דהינו שכלו, כמבאר לעיל, שהמתקת כל צמצום וצמצום הוא על־ידי בחינת שכל, השיך לאותו צמצום שמשם שרשו. וכל אחד מישראל יש לו איזה שכל, כי כל אחד מישראל אחיזתו במחשבתא דקדשא בריך הוא, בבחינת 'ישראל עלה במחשבה' והמחשבה היא השכל, וכפי אחיזת כל אחד מישראל במחשבתא דקדשא בריך הוא, דהינו בבחינת חכמה עלאה, כמו כן לפי בחינת החכמה והשכל שלו, שהוא נשמתו שמקבל מבחינת חכמה עלאה, כמו כן הוא צריך להמתיק אותן הצמצומים השיכים לשכל שלו, כי השכל שיש בכל אחד מישראל הוא בבחינת שכליים הפרטיים הנ"ל, שכל שכל צריך להמתיק דיקא את הצמצום השיך לאותו השכל כנ"ל, ואלו הצמצומים השיכים לכל אחד ואחד מישראל כפי שכלו ונשמתו הם מלבשים בהממון והעשירות והחפצים של כל אחד ואחד, כי הממון והחפצים של כל אחד שם עקר בחינת הצמצומים בבחינת (איוב לז, כב): "מצפון זהב יאתה". ועקר הצמצום מבחינת צפון בחינת שמאל, כידוע (זהר בראשית מט.). וצריך כל אחד ואחד כפי שכלו שיש לו - להמתיק את בחינת הצמצומים השיכים לו, דהינו לתקן ולהמתיק את בחינת ממונו וחפצים שלו וכל אשר יש לו, ששם מלבשים כל בחינת הצמצומים השיכים לשכלו לשרש נשמתו, כי השכל הוא הנשמה, כמבאר במקום אחר (סימן לה).

וזהו בחינת גדל מעלת מצות צדקה ששקולה כנגד כל המצות (בבא־בתרא ט.), כי זה ידוע, שכל המצות כלם הם בחינת המתקות, וכל מצוה ומצוה כפי שרשה 'בחכמה עלאה דמתמן אוריתא נפקת' (בחכמה עליונה שמשם התורה יוצאת) - כן יש לה כח להמתיק איזה בחינת צמצומים השיכים לאותה המצוה, שהיא בחינת שכל, כי כל מצוה היא בחינת חכמה מחכמתו יתברך, כמובא במקום אחר (סימן ל), ועל־כן יש כח לכל מצוה ומצוה כפי בחינתה להמתיק איזה צמצום השיך לאותה החכמה של אותה המצוה, ומחמת שעקר בחינת כל הצמצומים מלבשים בהממון, שהוא נמשך מבחינת שמאל שמשם הצמצום, על־כן עקר המתקת הצמצומים הוא על־ידי מצות צדקה, כי על־ידי צדקה מתקן וממתיק את הממון שלו שהוא עקר בחינת הצמצום.

ועל־כן מצות צדקה גדולה מאד ושקולה כנגד כל המצות, כי עקר המתקת הצמצום היא על־ידי צדקה, שעל ידה ממתיק הממון שזה עקר הצמצום כנ"ל. כי עקר המתקת כל הצמצומים הוא על־ידי שמקבלים השכלים הפרטיים מבחינת חכמה עלאה שכלול מכל שכליים כנ"ל, וכמבאר היטב שם במאמר הנ"ל, עין שם, ואי אפשר לקבל משם כי אם על־ידי בחינת כלליות, שנכללין כמה נפשות ישראל יחד, ועל־ידי־זה יכולים לכלל שם בבחינת חכמה עלאה בבחינת אבן שתיה קדשי קדשים, ועל־ידי־זה מקבלים כח להמתיק את הצמצומים.

וזה בחינת 'אינו דומה מעטין העושין את המצוה למרבין העושין את המצוה' (תורת כהנים, בחקתי, פרק ב), כי עקר ההמתקה תלוי ברבים העושין שנכללין הרבה נפשות יחד. ואז יכולין לכלל בתוך חכמה עלאה בבחינת אבן שתיה, ועל־ידי־זה עקר ההמתקה כנ"ל, שזהו עקר כונת המצוה, כנ"ל.

ועל־כן התפלה שעקרה בשביל המתקת הצמצומים והדינים, כידוע, על־כן עקר תפלה ברבים וכו', כי כל התפלות צריכין להעלותם דרך שער השמים - שהוא בחינת האבן שתיה ששכב עליו יעקב, בחינת קדשי קדשים, שדרך שם עולין כל התפלות, כידוע (ברכות ל.), ועל־ידי־זה יש כח להתפלות לפעל פעלתם להמתיק הדין והצמצום, כנ"ל. ועל־כן עקר תפלה ברבים - שנכללים רבים יחד, ואז דיקא יכולים לכלל בתוך אבן שתיה כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר ההמתקה, שזהו עקר תקון התפלה, כנ"ל.

וזה בחינת מה שצריכין לקבל מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך קדם התפלה (פרי־עץ־חיים, עולם העשיה, פרק א). כי העקר תלוי באהבה כנ"ל, שעל־ידי־זה נכללין נפשות ישראל ביחד על־ידי האהבה שיש ביניהם, שכל אחד אוהב את חברו כנפשו, ועל־ידי־זה נכללים יחד בתוך האבן שתיה כנ"ל, ועל־ידי־זה נמתקים כל הדינים כנ"ל, שזהו כלל כל התורה והמצות, כנ"ל. ועל־כן אמר רבי עקיבא 'זהו כלל גדול בתורה' (בראשית־רבה כד, ז). ועל־כן צריך לקבל מצוה זו בכל יום קדם התפלה דיקא, כדי שיכללו יחד כל נפשות ישראל, ויהיה נעשה מכלם אחד ויכללו יחד בתוך האבן שתיה, ששם עקר עלית התפלה, ששם נמתקין כל הצמצומים והדינים כנ"ל, שזהו עקר התפלה בשביל להמתיק דינים כנ"ל. וזהו בחינת צדקה, כי על־ידי צדקה שנותן לנפשות ישראל - הוא קונה אהבה וכלליות כמה נפשות ישראל, כמובא במקום אחר (סימן יז), ועל־ידי־זה יכול להמתיק הצמצומים והדינים כנ"ל, שהם מלבשין בהממון דיקא כנ"ל. ועל־כן צריך לתן צדקה קדם תפלה (ארח חיים, סימן צב, סעיף י), וכנ"ל: