# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/62/6/

וזהו בחינת אסור החמור של גזלה - שאסור לגזל ממון חברו ואפלו כל שהוא, כי כל אחד מישראל כפי שכלו - כן הוא ממתיק את בחינת הצמצומים השיכים לו, כנ"ל. ועקר הצמצומים הם בחינת הממון והחפצים של אדם כנ"ל, וכל אחד אינו יכול להמתיק כי אם את ממונו וחפצים שלו, כי אי אפשר להמתיק שום צמצום, כי אם על־ידי השכל השיך לו כנ"ל, וכל אחד מישראל הוא בחינת שכל פרטי כנ"ל, שאין לו כח להמתיק כי אם את בחינת הצמצום השיך לו, שהוא ממונו וחפצים שלו שהם בחינת צמצומים שלו, כנ"ל, אבל ממון חברו הוא בחינת צמצום אחר, שהמתקתו על־ידי שכל אחר השיך לו, דהינו על־ידי בעליו של אותו הממון, שהם בחינת השכל השיך לאותו הצמצום, דהינו לאותו הממון.

וזהו אסור החמור של גזלה, כי על־ידי גזלה, חס ושלום, הוא עוקר את הממון שהם הצמצום - מהשכל השיך לו, שאי אפשר לזה הצמצום, דהינו הממון להיות נמתק כי אם על־ידי־זה השכל דיקא, דהינו על־ידי בעליו. ועל־כן כשגוזלו ממנו ועוקר הממון והצמצום מבעליו משכלו ממש, אזי בודאי אינו יכול להיות נמתק, כי אין נמתק אלא בשרשו כנ"ל, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. וכשאין הצמצום נמתק - אזי מתגבר הדין, חס ושלום, ומתגבר הסטרא־אחרא, חס ושלום, שאחיזתה משם, חס ושלום, כידוע, כי לא די שאינו נמתק הצמצום והדין, אדרבא, מתגבר הדין ביותר, חס ושלום, כי הצמצום יונק משכל אחר שאין שיך לו, שאינו נמתק על ידו, ואזי כשאינו נמתק על ידו ונפסק משרשו, אזי נמשך היניקה שמקבל משכל אחר שאין שיך לו - להסטרא־אחרא, חס ושלום, ומתגבר הדין, חס ושלום, כנ"ל: