# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/62/7/

וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קח.) על דור המבול: 'לא נחתם גזר דינם כי אם על הגזל', כי על־ידי גזלה נפסק הצמצום משרשו, חס ושלום, כנ"ל ואזי אינו יכול למתק ומתגבר הדין, חס ושלום. ועל־כן על־ידי הגזל דיקא נחתם גזר דינם, כנ"ל, כי כל זמן שאין גזל, אזי אפלו כשיש דין, חס ושלום - יכול למתק על־ידי השכל השיך לו, אבל על־ידי גזל, חס ושלום, שעל־ידי־זה נפסק הדין והצמצום משרשו, ואזי אין יכול למתק, חס ושלום, ועל־כן אז דיקא נחתם הגזר דין כנ"ל. נמצא, שזה שגוזל את חברו שוה פרוטה הוא פוגם בכל התורה כלה, כי זהו כלל כל התורה כלה - להמתיק הצמצומים והדינים כנ"ל, ועל־ידי גזלה אי אפשר להמתיק בשום אפן, כנ"ל, כי נפסק הצמצום משרשו כנ"ל, ועל־כן הוא פוגם בכל התורה כלה, כנ"ל.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה לח, ו) על פסוק (הושע ד, יז; י, יב): "חבור עצבים אפרים הנח לו; חלק לבם עתה יאשמו". כי כל זמן שיש אהבה בין ישראל - אין הדין שולט עליהם כלל, כי על־ידי האהבה נכללין יחד בתוך אבן שתיה וכו', ועל־ידי־זה נמתקין כל הצמצומים והדינים כנ"ל, אבל כשיש, חס ושלום, שנאה ופרוד ביניהם ואין נכללין יחד, אזי אין יכולין לכלל בתוך אבן שתיה להמתיק הדינים. ועל־כן אז יכול, חס ושלום, הדין, לשלט על שונאי ישראל כנ"ל, בבחינת "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל", שהוא בחינת שנאה ופרוד כנ"ל, כי עקר ההמתקה תלויה באהבה וכלליות, כנ"ל: