# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/63/1/

על־פי התורה על פסוק "ואתחנן" המתחלת: 'בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת' וכו' בלקוטי תנינא (סימן עח); עין שם כל התורה היטב מתחלתו לסופו;

והכלל, שהצדיק הוא לפעמים בטל מן התורה, ואז הוא בחינת איש פשוט ממש שקורין פראסטיק, ואז הוא מחיה עצמו רק מבחינת הדרך של ארץ־ישראל, שהוא בחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה וכו'. ועל־ידי החסד חנם הזה - הוא מחיה כל הפשוטים שבעולם, ואפלו הנמוכים למטה יותר שהם אותן שנפלו מאד על־ידי עונותיהם, ואפלו אמות העולם שכלם צריכים לקבל חיות מן התורה וכו', אך כלם מקבלים חיות מהתורה על־ידי הצדיק האמת, שהוא בחינת איש פשוט הגדול בשעה שבטל מן התורה, שאז מחיה עצמו מהחסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה, שהוא בחינת הדרך לארץ־ישראל שהוא בחינת התורה הנעלמת.

כי קדם מתן־תורה היתה כל התורה נעלמת בתוך בחינת דרך־ארץ, הינו בכל העשיות והעסקים והמלאכות שעושין בעולם - שכלם נמשכין מעשרה מאמרות שבהם נברא אותו הדבר שעוסק בו, כגון שחוטב עצים, וכיוצא בו, כי אין דבר שאין בו עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ומלאו ובתוך העשרה מאמרות נעלמין העשרה הדברות. נמצא, שבכל דבר שעוסקין בו - שיש בו בחינת העשרה מאמרות, שבו נברא, כלול באותו דבר - התורה בהעלם, שהוא בחינת העשרת הדברות הנעלמים בעשרה מאמרות, שהם מחיין ומקימין כל הדברים שעוסקין בהם.

וקדם מתן־תורה היה העולם מתקים רק על־ידי התורה הנעלמת הזאת, שהוא בחינת חסד חנם, בחינת אוצר־מתנת־חנם, שהיה מקים העולם אז קדם מתן־תורה. והצדיק בעת פשיטותו הוא מחיה עצמו מהחסד חנם הזה וכו', ועל־ידי־זה מחיה ומקים כל הפשוטים שבעולם, עד שמחיה ומקים אפלו הרשעים גמורים, ואפלו אותן שנפלו מאד, ואפלו אמות העולם, כי את כלם הוא מחיה על־ידי החסד חנם הנ"ל שהיה מקים את העולם קדם מתן־תורה.

ובזה מקשר היטב מה שסים שם רבנו ז"ל בשיחתו הקדושה, שאין שום יאוש בעולם כלל, ואפלו בשאול תחתיות ולמטה וכו' אין שום יאוש בעולם כלל וכו', כמבאר שם עין שם. כי על־ידי הצדיק האמת הנ"ל יכולין לקבל חיות ולמצא את השם־יתברך בכל מקום, אפלו בשאול תחתיות ומתחתיו על־ידי החסד חנם הנ"ל, שהיה מקים את העולם קדם מתן־תורה, שאז לא היה שום תורה בעולם כלל, ואף־על־פי־כן היה מקימם השם־יתברך ברחמיו בחסד חנם לבד. על־כן גם עכשו אלו שבטלים מן התורה שהם הפראסטאקיס, ואפלו אותן שעברו, חס ושלום, על התורה, אף־על־פי־כן הצדיק מחיה אותם, ומקימם ומחזקם לבל יתיאשו כי לעולם יש עדין תקוה, והכל על־ידי החסד חנם הנ"ל, שעל־ידי־זה היה מקים השם־יתברך את העולם גם קדם מתן־תורה, כנ"ל.

וזה החסד חנם הנ"ל הוא בחינת הדרך לארץ־ישראל, כי זה החסד חנם הנ"ל הוא בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהוא בחינת התורה הנעלמת כנ"ל, וזה הוא בחינת הדרך לארץ־ישראל, כי עקר כח קדשת ארץ־ישראל על־ידי (תהלים קיא, ו): "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", כמו שפרש רש"י על פסוק "בראשית" וכו' שבשביל זה פתח ב'בראשית', שלא יאמרו האמות גזלנים אתם שכבשתם ארצות שבעה עממין, על־כן פתח ב'בראשית', להודיע כי הוא יתברך ברא הכל וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. נמצא, שעקר כח ארץ־ישראל הוא מבחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם בחינת "כח מעשיו", שעל־ידי־זה יכולים ישראל לילך ולכבש ארץ־ישראל.

וגם כאן בחוץ לארץ נמצא בחינה זו, כי ישראל עם קדוש באים לפעמים למקומות שהיו רחוקים מאד מקדשת ישראל וכו', והם כובשים המקום ומקדשין אותו שיהיה מקום ישראלי, שזהו גם כן בחינת ארץ־ישראל, והיו יכולים הסטרא־אחרא לומר: 'גזלנים אתם שכבשתם זה המקום שאינו שלכם'. אך על־ידי כח מעשיו, בחינת עשרה מאמרות, דהינו מה שיודעין שהשם־יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות, כמו שכתוב (בראשית א, א): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" וכו' - על־ידי־זה יש לנו רשות לכבש כל העולם ולקדשו בקדשת ישראל, כי הוא יתברך בראה וכו' וברצונו נתנה לנו וכו'. נמצא שעל־ידי החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה, שהוא בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא העולם - על־ידי־זה הולכין וכובשין ארץ־ישראל, כי על־ידי־זה אין יכולין לומר: 'גזלנים אתם' וכו' כנ"ל. ועל־ידי־זה מחיה עצמו הצדיק בעת פשיטותו כנ"ל, ועל־ידי־זה הוא מחיה כל הפשוטים ואפלו אותן שנפלו מאד מאד וכו', כנ"ל: