# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/63/4/

ועקר תקנת השבים שעשו חכמינו ז"ל בגזלה הוא, מה שאין הגזלן צריך להחזיר גוף הגזלה כשקבעה בבנין, שזהו 'מפני תקנת השבים' כנ"ל, וכל זה נמשך מבחינת חסד חנם הנ"ל, שהוא בחינת התורה הנעלמת בעשרה מאמרות המלבשין בכל מלאכה ועסק שעושין וכו' כנ"ל, ומחמת זה גם־כן קונה הגזלן מדינא את הגזלה על־ידי שנוי־מעשה (חשן־משפט סימן שסב). ולכאורה הדבר תמוה, איך אפשר לגזלן לקנות הגזלה על־ידי השנוי־מעשה מאחר שבאה לידו בגזלה ואסור, והוא גזלן ומחריב את העולם, מדוע יתנו לו כח לקנות הגזלה על־ידי השנוי־מעשה, הלא כל מעשיו הם חרבן והריסה מאחר שעבר על דת וגזל ועשק את עמיתו?!

אך באמת הכל נמשך מבחינת החסד חנם הנ"ל, שהוא בחינת התורה הנעלמת בכל עשיה ועבדא שבזה העולם, שבכל דבר מלבש עשרה מאמרות שבהם נעלמת התורה. נמצא, שבכל עשיה ומלאכה שעושין בזה העולם - מלבש ונעלם בו תורה בהעלם, שעל־ידי־זה יש קיום להעולם גם כשבטלים או עוברים על התורה, חס ושלום, כי זהו בחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה כנ"ל, שזהו בחינת הדרך שכובשין בו ארץ־ישראל וכו', כנ"ל.

ועקר הדבר הוא - מה שיודעין שהשם־יתברך הוא היוצר הוא הבורא, והוא ברא הכל מראש ועד סוף, בחינת (בראשית א, א): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ועל־ידי ידיעת אמונה הזאת שהוא יסוד הכל, כמו שכתוב (תהלים לג, ד): "וכל מעשהו באמונה". וכל התורה עומדת על זה, כמו שכתוב (שם קיט, פו): "כל מצותיך אמונה", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות כד.): 'בא חבקוק והעמידן על אמונה, כמו שכתוב (חבקוק ב, ד): "וצדיק באמונתו יחיה"', על־ידי־זה נמשך החסד חנם הנ"ל שהוא בחינת קיום העולם קדם מתן־תורה, שזה החסד מקים גם עכשו את כל הפשוטים וכל הנופלים וכו' כנ"ל, כי עקר חיותם וקיומם הוא על־ידי אמונה הנ"ל.

כי אמונה יסוד הכל. וכל זמן שאדם מחזק את עצמו באמונה שלמה שיודע ומאמין שהשם־יתברך בכל מקום, ולית אתר פנוי מניה (ואין מקום פנוי ממנו) (תקוני זהר, תקון נז, צא:), ובכל מקומות ממשלתו אפלו בעשר כתרין דמסאבותא (בעשר מדרגות הטמאה), ואפלו בכל הנפילות שבעולם, אפלו אם נפל למקום שנפל, גם שם נמצא השם־יתברך, כי מלכותו בכל משלה (תהלים קג, יט), כי הוא יתברך ברא הכל בחסדו ומקים הכל בחסדו. ואפלו כשישראל עוברין על התורה, חס ושלום, אף־על־פי־כן מקים העולם בחסדו לבד, כמו שהיה מקים העולם עשרים ושש דורות בחסדו לבד קדם שנתנה תורה, כי חפץ חסד הוא (מיכה ז, יח), וחסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם (איכה ג, כב). וכל זמן שיודע ומאמין זאת - אין שום נפילה וירידה לעולם, כי תמיד יש לו תקוה עדין למצא את השם־יתברך ולשוב אליו. ועל־כן סים שם רבנו ז"ל את התורה הנ"ל - שאין שום יאוש בעולם כלל וכו' וכנ"ל.

והכל הוא על־ידי החסד חנם הנ"ל, על־ידי התורה הנעלמת הנ"ל, על־ידי הדרך של ארץ־ישראל הנ"ל, שהוא בחינת עשרה מאמרות, בחינת "בראשית ברא" וכו', הינו בחינת דרך־ארץ הנ"ל שהוא מלבש בכל דבר, שבכל דבר נעלם תורה, על־ידי שיודעין ומאמינין שהשם־יתברך בראו מאין ליש, בעשרה מאמרות שבהם נעלמין העשרת הדברות, שעל־ידי־זה מתקים אותו הדבר בחסד חנם, אף־על־פי שלא נתנה ונתגלה התורה עדין אז בעת שבטלים מן התורה וכו', כנ"ל: