# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/63/5/

כי השם־יתברך ברא כל הבריאה בשביל האדם שהוא תכלית כל הנבראים, כידוע. והכל בשביל ישראל שיקבלו את התורה, שעל־ידי־זה הם מקימין את העולם, ונחשב כאלו הם בראו את העולם, כמו שכתוב (ישעיה מג, א): "בראך יעקב". ודרשו רבותינו ז"ל (ויקרא־רבה לו, ד): 'עולמי, עולמי! מי בראך? יעקב בוראך' וכו'. כי התורה היתה כלי אמנותו, כמו שכתוב (משלי ח, ל): "ואהיה אצלו אמון". ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה א, א): 'אל תקרי אמון אלא אמן'. ועשרה מאמרות שבהם נברא כל העולם נמשכין מהעשרת הדברות שהם כלליות התורה (של"ה, פרשת תולדות, תורה אור). ועל־כן כשקבלו ישראל את התורה - נחשב אותו היום כאלו היום בראו ישראל את העולם מחדש, כי עד ששה בסיון היה העולם מתמוטט עד שקבלו ישראל את התורה, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת פח.) על ה' דהששי וכו'. כי אין קיום להעולם בלא התורה, כי השם־יתברך ברא את העולם בשביל האדם דיקא, שהאדם דיקא יקים את העולם על־ידי מעשיו הטובים, כמו שכתוב (תהלים קטו, טז): "והארץ נתן לבני אדם". וכמו שכתוב (בראשית ב, ג): "אשר ברא אלקים לעשות", שהשם־יתברך ברא הכל שהאדם יעשהו ויגמרהו, כמובא (עין שפע טל, חלק טל, שער ב, פרק ד), שזהו פרוש 'לעשות'. כי כל דבר שנברא צריך תקון, כמובא במדרש (בראשית־רבה יא, ו) 'החטים צריכין לטחן, התרמוסין' וכו'. וכמו שכתוב (בראשית ב, טו): "לעבדה ולשמרה", כי האדם צריך לגמר ולתקן הכל, וכל זה להורות ולהודיע שהכל תלוי בהאדם כי הכל בשבילו.

ועקר התכלית בשביל שיקים את התורה, שעל־ידי־זה מקים את כל העולם שנברא על־ידי התורה, ואז נחשב כאלו הוא ברא את העולם, כנ"ל. ועל־כן אין קיום להעולם בלא ישראל שקבלו את התורה, כי האדם דיקא צריך לקים את העולם, כי בשביל זה נברא הכל כדי שהאדם דיקא יקים הכל, כנ"ל.

אבל כל זמן שלא נתנה תורה עדין - אז היה השם־יתברך מקים העולם בחסד חנם לבד, כנ"ל. אבל אף־על־פי־כן גם אז בהכרח שיהיה קיום העולם על־ידי מעשה בני האדם, כי תכף כשנברא אדם - לא היה קיום להעולם בלי מעשה האדם, כמו שכתוב (בראשית ב, ג): "אשר ברא אלקים לעשות" דיקא וכו' וכנ"ל. ועקר מעשה האדם לקים את העולם הוא מעשה התורה והמצות, אבל מאחר שאז עדין לא נתנה תורה, על־כן היה קיום העולם על־ידי דרך־ארץ, הינו על־ידי מעשה בני האדם שעוסקין ועובדין בעסקי העולם במלאכות ומשא ומתן, שכלם הם בחינת תקון מעשה בראשית שנברא בעשרה מאמרות, ועל־ידי עשיתם ומלאכתם באתערותא דלתתא אתער לעלא, ונתעורר אותו המאמר שבו נברא אותו הדבר ובאותו המאמר נעלם התורה, ועל־ידי־זה היה קיום העולם אז.

וכן מובן ומבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר, בהתורה "ואת הערבים צויתי" וכו' (סימן ד, תנינא) שעל־ידי כל הל"ט מלאכות, שהם כלל כל המלאכות והעסקים שבעולם, על־ידי־זה הוא בחינת אתערותא דלתתא, שעל־ידי־זה מעוררין למעלה כח מעשי בראשית שעל־ידי־זה קיום העולם, כמבאר שם, עין שם.

וזה שדקדק וכתב רבנו ז"ל בהתורה שאנו עסוקים בה על פרשת 'ואתחנן' הנ"ל, שאז קדם מתן־תורה שקים השם־יתברך העולם בחסדו, אז היתה התורה נעלמת בדרך ארץ וכו' כנ"ל. כי בהכרח שיהיה קיום העולם על־ידי מעשי בני אדם דיקא, כי כך היתה כונתו בבריאתו כנ"ל, ועקר על־ידי התורה כנ"ל. אך אז קדם מתן־תורה היה קיום העולם על־ידי מעשי בני אדם בעסקי דרך־ארץ, שבהם היתה התורה נעלמת אז, כנ"ל.

ועקר הקיום על־ידי בחינת דרך־ארץ, שהוא החסד חנם הנ"ל, הוא, כשעל כל פנים היו שומרים את עצמן לבלי לעבר על דרך־ארץ, שזהו בחינת כלל כל השבע מצות של בני נח, כי כל השבע מצות הם בחינת דרך־ארץ - שהשכל מחיב לקים אותן המצות. והיסוד הוא אמונה, שזה עקר בחינת הדרך־ארץ, בחינת עשרה מאמרות שמקימין העולם, בחינת החסד חנם הנ"ל שהוא בחינת "בראשית ברא אלקים" וכו', כנ"ל.

ועל־כן 'לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קח.), כי על־ידי גזל - שגוזל את חברו הוא פוגם גם בדרך ארץ, כי אף־על־פי שעדין לא נתנה, אף־על־פי־כן על כל פנים מדרך־ארץ ראוי שלא יעשק ויגזל אחד את חברו, כי עקר קיום העולם הוא על־ידי מעשי ומלאכות האדם שעוסקין בזה העולם שהוא בחינת אתערותא דלתתא, כנ"ל.

וכל אדם כפי מעשיו ומלאכתו - כן מעורר כח מעשי בראשית שכנגד אותה המלאכה, ועל־ידי־זה הוא קיום העולם, ועל־כן כל אדם קונה אותו הדבר על־ידי עשיתו ומלאכתו, שעל־ידי־זה מרויח אותו הדבר, כי על־ידי עשיתו ועסקו קנאו באמת, כי נתעורר על ידו כח מעשי בראשית, שעל־ידי־זה נברא אותו הדבר, שזהו בחינת קנין, כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית יד, יט): "קנה שמים וארץ" - 'על־ידי עשיתן קנאן להיות שלו'. כי גם האדם נתן לו השם־יתברך זה הכח, שעל־ידי עשיתו ועסקו יתעורר כח מעשי בראשית, עד שיהיה נחשב כאלו נברא הדבר על ידו, אם עושה העסק והמלאכה בקדשה ובאמונה.

אבל כשחס ושלום, גוזל את חברו, נמצא, שמהרס ומחריב העולם בידים ממש, כי פוגם בכח מעשי בראשית שנתעורר על־ידי חברו, שעל־ידי־זה זכה חברו באותו הדבר, והוא רוצה לגזל ולהרס, חס ושלום, כח מעשי בראשית של מלאכת ועסק חברו, ופוגם בדרך ארץ הנ"ל, כי גזלה הוא הפך דרך־ארץ. ועל־כן על־ידי גזלה נחתם גזר דינם של דור המבול, ונחרב העולם אז על ידם, כי על־ידי הגזלה פגמו בדרך ארץ, שעל־ידי־זה היה עקר קיום העולם אז, כנ"ל: