# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/64/

כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה, כי השבת הגזלה הוא בחינת תשובה, כמו שכתוב (ויקרא ה, כג): "והשיב את הגזלה אשר גזל" וכו'. וכמובא פסוק זה בספרי מוסר לענין תשובה (ראשית־חכמה, שער התשובה, פרק ב), כי עקר התשובה היא להחזיר הדבר למקום שנלקח משם, בבחינת 'זרקא' - 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' [כמובא בדבריו ז"ל במקום אחר (בסימן לה)], שזהו בחינת השבת הגזלה, בחינת "והשיב את הגזלה אשר גזל" וכו'. כי גם כל החטאים נקראים 'גזלה' על שם שגוזל הדבר משרשו. וכמו שכתוב (משלי כח, כד): "גוזל אביו ואמו", 'אביו' - 'דא קדשא בריך הוא' וכו', כמו שאיתא בזהר הקדוש (תזריע מד:). נמצא, שהשבת הגזלה ותשלומיה הוא בבחינת תשובה. ותשובה היא למעלה מהזמן, כמו שכתוב בספר הא"ב (ספר־המדות, תשובה, חלק ב, סימן א): 'יום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן ומעלה כל הימים למעלה מהזמן. וכן יום הכפורים הוא למעלה מהזמן'; עין שם. כי זה עקר התקון של התשובה - שזוכה לבא למעלה מהזמן, ושם נתבטל כל הזמן והימים שחטא ופגם בהם, בבחינת (במדבר ו, יב): "והימים הראשנים יפלו", ונחשב כאלו היום נולד בבחינת (תהלים ב, ז): "אני היום ילדתיך", שהוא בחינת בטול הזמן, כמבאר בלקוטי תנינא (בסימן סא) על פסוק זה; עין שם:

ועל־כן כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה, כי תשלומי הגזלה הוא בחינת תשובה, שהיא למעלה מהזמן, שכל הזמן נתבטל ונחשב כאלו עדין הוא היום והשעה ראשונה, וכל הזמן והימים שעברו בימי הגזלה בעת שהיה עון הגזלה בידו - נתבטלים ונחשבים כלא היו, כי זה עקר תקון התשובה - שעולה למעלה מהזמן ונחשב כאלו עתה הוא היום והשעה ראשונה, כנ"ל. ועל־כן תשלומי הגזלה הוא רק כשעת הגזלה, כי כל הזמן שעבר בימי הגזלה נתבטל על־ידי בחינת התשובה, שהיא בחינת תשלומי הגזלה, וכנ"ל:

כי באמת מה שהביאו לידי עון החמור הזה לגזל או לעשק או להטעות ולרמות את חברו וכו' - הכל היה על־ידי תאות ממון, שהתגבר עליו כל־כך עד שבא לידי עון החמור הזה של גזלה, וכל זה נמשך על־ידי שנפל תחת הזמן ביותר, כי באמת עקר הפגם של תאות ממון, מה שרודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות כל־כך, עד שיש שבאים לידי גזלה, הוא רק מחמת שהם דוחקים את השעה ואינם ממתינים לישועת ה'. כי באמת השם־יתברך מפרנס ומכלכל מקרני ראמים ועד ביצי כנים. רק על־פי רב אין נותנין להאדם פרנסתו מזמן תכף ומיד, רק צריך להמתין עד יבא עתו וזמנו, כמו שכתוב (תהלים קמה, טו): "ואתה נותן להם את אכלם בעתו", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא לח:): 'בשמך יקראוך וכו' ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע' וכו', וצריך האדם רק להמתין ולצפות לישועתו תמיד, וכמובא בשיחותיו הקדושות, שאמר (שיחות הר"ן סימן קכב): 'אם לא היה ממתין' וכו'.

כי העקר מה שבני אדם נכשלים בענין הפרנסה בכמה מיני פגמים, רחמנא לצלן, הכל רק על־ידי שאינם ממתינים עד יבוא העת והזמן שהשם־יתברך ישפיע לו הפרנסה בנקל, רק הם דוחקים את השעה, ועל־ידי־זה הם באים לכמה פגמים במשא ומתן, עד שיש שבאים לידי גזלה ממש, רחמנא לצלן. וכל זה נמשך מחמת שנופלים תחת הזמן, ואינם משימים אל לב, שכל הזמן של זה העולם פורח ושט כהרף עין, ובאמת אין שום זמן כלל, כי עקר הזמן - שנדמה שיש זמן, הוא רק מחמת חסרון הדעת, כי אם היה זוכה לשלמות הדעת - היה יודע שאין שום זמן כלל, וכמבאר כל זה על פסוק: "אני היום ילדתיך" בסימן הנ"ל (סימן סא תנינא). ובודאי אם היה מסתכל היטב על בטול הזמן - לא היה דוחק את השעה, והיה ממתין תמיד על הפרנסה עד יבוא עתו, ולא היה נכשל בשום גזלה ועולה. ואפלו בהתר לא היה להוט וטרוד כל־כך ביגיעות וסכנות כאלה בשביל הממון, רק היה ממתין לישועת ה'. כי רגע קלה בודאי בקל יכולין להמתין, ומי שהוא בר דעת אמתי, אזי כל הזמן של העולם הוא רק רגע קלה, כי הזמן פורח מאד מאד, כי באמת אין שום זמן כלל וכנ"ל, נמצא, שעקר פגם הגזלה נמשך רק מחמת שנפל ביותר תחת הזמן.

וזה בחינת מה שכתוב (קהלת ד, א): העשקים אשר נעשים תחת השמש - 'תחת השמש' דיקא, דהינו תחת הזמן, ששם כל העשוקים והגזלות וכנ"ל. כי באמת כל תאות ממון נמשך מכסילות וחסרון הדעת, בבחינת (שם י, ב): "לב כסיל לשמאלו", שמשם הממון והעשירות, כמו שכתוב "בשמאלה עשר" וכו', [כמו שכתוב בסימן סט, בענין חמר אסור גזלה, עין שם], ושם עקר הטעות של הזמן שנדמה שיש זמן שזה נמשך רק מחסרון הדעת כנ"ל. ועל־כן השבת הגזלה שהוא בחינת תשובה הוא בבחינת בטול הזמן כנ"ל. כי עקר תקון הגזלה שהוא פגם תאות ממון הוא על־ידי בטול הזמן וכנ"ל: