# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/10/

וזה בחינת (בראשית מט, א): ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, ואמרו רבותינו ז"ל (פסחים נו.) שיעקב אבינו בקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה, אמר: שמא יש ביניכם פסול? כשם וכו'. מיד פתחו כלם ואמרו: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד. ואז התחיל לדבר דברים אחרים וקנטר את השבטים - ראובן ושמעון וכו'.

הינו כי יעקב טעה, שבתחלה סבר שכבר הגיע העת לגלות להם את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה, ועל־כן סבר שיש בהם איזה פסול כנ"ל, כיון שאמרו שמע ישראל וכו' וראה ש"כל העדה כלם קדשים" (במדבר טז, ג), ואף־על־פי־כן נסתלקה ממנו שכינה על שבקש לגלות את הקץ, שאז הבין מיד שאי אפשר לדחק את השעה בשום דבר, ובפרט בענין הקץ האחרון לשוב לארץ־ישראל, ושתהיה גאלה שלמה שאין אחריה גלות, שזה נעלם מכל הצדיקים הגדולים, ואפלו הצדיקים היודעים בזה קצת - אסור לגלות כי לביה לפומה לא גלי (סנהדרין צט.), ואז הבין גדל הפגם של הדוחק את השעה אפלו צדיקים גדולים.

ועל־כן אז התחיל לקנטר את השלשה שבטים על פגמיהם, ועקר הפגם שלהם היה בענין דוחק את השעה, בחינת "פחז כמים אל תותר" (בראשית מט, ד), הינו שהלך בחפזון ובהלה גדולה ובלבל יצועי אביו, ועקר הפגם היה בבחינת דוחק את השעה, בחינת "פחז כמים", כי ראובן היה בודאי צדיק גדול, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת נה:): 'כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה', רק שהפגם שלו היה שקנא קנאת אמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם), ובאמת גם זה היה פגם גדול, ועקר הפגם בבחינת דוחק את השעה. ובזה פוגמים גם עתה צדיקים וכשרים, וכמו ששמעתי והבנתי מפיו הקדוש, זכר צדיק לברכה, שאמר (חיי־מוהר"ן סימן תקעב), שזה יצר הרע גדול אצל כמה בני אדם, ובפרט הגדולים במעלה, שבשביל דבר אחד שנדמה להם שהוא מצוה הם מפקירים הכל, ובאים על־ידי־זה לידי קלקולים רבים, ובפרט כשבאים על־ידי־זה לידי מחלקת.

וכשתעין בכל המעשיות שהיה בין הצדיקים בכל דור ודור, הכל היה בבחינה זאת, שהבעל־דבר הטעה אותם כאלו שכנגדו פוגם הרבה, ומצוה למסר נפש לרדפו וכו', ובאמת שגו בזה מאד, כי על־ידי המחלקת והכעס אי אפשר לתקן בשום אפן, רק צריכין להתישב הרבה איך להתנהג בזה. והעקר לבקש מהשם־יתברך שינחהו בדרך האמת ולהתישב עצמו הרבה, אם יש לו כח לרדפו, ואולי כונתו של השני לשמים, רק שאי אפשר להבין דבריו. וגם אמרו עליו הרבה שקרים וכזבים, בחינת (תהלים סט, ה): "אשר לא גזלתי אז אשיב", ויש בזה הרבה לדבר.

וזה היה בחינת הפגם של ראובן שכונתו בודאי לשמים, כי קנא קנאת אמו. אף־על־פי־כן פגם בזה מאד, עד שאבד על־ידי־זה הכהנה והמלכות, וכל הפגם היה בבחינת דוחק את השעה, בחינת "פחז כמים אל תותר" וכו', וכנ"ל:

ובפרט שמעון ולוי פגמו בזה הרבה יותר, כי מכרו את יוסף, שהכל היה בבחינה הנ"ל שדחקו את השעה. וסברו שיתקנו העולם על־ידי מכירת יוסף, כי ראו שמביא את דבתם רעה אל אביהם (בראשית לז, ב), וראו שיצאו ממנו ירבעם ואחאב. על־כן לפי דעתם רצו להרגו, וכונתם היה בשביל תקון העולם - שלא יצא ממנו ירבעם ואחאב, וכן שארי סברות של טעות שהיה להם בזה. כי בודאי היו צדיקים גדולים אך שגו הרבה, ועקר הפגם היה בבחינת דוחק השעה כנ"ל. וזהו שקנטרם (שם מט, ה): שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם - 'כלי חמס' דיקא, בחינת חמס וגזל, שזה היה הפגם שלהם, כי הדוחק את השעה, אפלו אם הוא צדיק - הוא בחינת גזלן וחמסן, כנ"ל: