# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/17/

ועל־כן באמת עקר תקון התשובה לכל החוטאים והפוגמים שבעולם הוא על־ידי הצדיקים הגדולים, בחינת משה - שאתפשטותיה בכל דרא ודרא (שהתפשטות נשמתו היא בכל דור ודור) (תקוני־זהר, תקון סט, קיב.), שמלבש בהצדיקי אמת שעוסק עתה לתקן פגם הכאת הצור, שהוא על־ידי שממשיכין חדושי תורה נפלאים ונוראים ברחמים ותחנונים לבד, בלי שום דחיקת השעה כלל, שעל־ידי־זה ממשיכין בכל פעם כח לכבש ארץ־ישראל - לקבל על־ידי התורה שממשיכין בשלמות התקונים הנ"ל, לקבל על ידה כח מאדום והעכו"ם שתחתיו להעניש את המונעים - שלא יוכלו לדבר סרה למנע מארץ־ישראל, ומכל הדברים שבקדשה וכו', שעל־ידי־זה עקר המשכת התשובה בעולם.

כי עקר התרחקות האדם מהשם־יתברך מלשוב אליו יתברך הוא על־ידי המתנגדים המונעים, אנשי לצון דוברי חלקלקות וכו', "הדברות על צדיק עתק בגאוה ובוז" (תהלים לא, יט), שהם מרחיקים את האדם ביותר מהכל מלשוב להשם־יתברך. כמו שכתב אדמו"ר, שבני אדם הם מונעים גדולים מאד יותר מהיצר־הרע, כמבאר אצלנו כמה שיחות קדושות בזה (שיחות הר"ן, סימנים פ, פא), וכנראה בחוש למי שמסתכל על האמת. על־כן על־ידי אלו הצדיקים הממשיכים תורה בכל התקונים הנ"ל, עד שמקבלין כח להעניש או להשתיק את הרשעים החולקים המונעים הנ"ל על־ידי־זה נמשך התעוררות התשובה בעולם.

כי לב ישראלי בוער להשם־יתברך תמיד, כמו שכתוב (שיר־השירים ח, ו־ז): רשפיה רשפי אש שלהבתיה; מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו'. ואף־על־פי שהתאות ומדות רעות רודפין אחריו, אף־על־פי־כן בודאי סוף כל סוף היה מתגבר עליהם. אבל עקר המניעה ביותר הוא מבני אדם המונעים כנ"ל. ועל־כן על־ידי שמכניעין המונעים על־ידי התורה שנמשכת בתקונים הנ"ל, שעקרו שלא יהיה דוחק את השעה וכו' כנ"ל, על־כן על־ידי־זה נמשך תשובה בעולם כנ"ל. גם מאחר שאינו משתמש עם המטה עז בשעת התפלה כלל, על־ידי־זה יש לו כח ביותר עם המטה עז להכניע הרע שבעדה, כמובן שם היטב בהתורה הנ"ל, עין שם. וכשנכנע הרע - זוכין לתשובה, על־כן מרמז בחינת תשובה בהשבת הגזלה, כנ"ל.

ועל־כן נקרא היצר־הרע 'גזלן', כמו שכתוב (תהלים לה, י): "מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו". וכמבאר במדרש על פסוק זה, עין שם (פרשת וירא, נד, א). וכן צעק דוד (תהלים קמ, ב): "חלצני ה' מאדם רע מאיש חמסים תנצרני" וכו'. ועל־כן בדור המבול לא נחתם דינם אלא על הגזל (סנהדרין קח.), וכמו שאמרו במדרש (ויקרא רבה לג, ג): 'מי מכריע הכל? גזל' וכו'. כי עקר כל הפגמים נמשך מבחינת גזל שהוא בחינת דוחק את השעה, כי אין היצר־הרע מצוי אלא לשעתו, ואם יעמד בנסיון בשעה קלה, אזי אחר־כך ממילא יתבטל וילך ממנו היצר־הרע. ועל־כן עקר תקון התשובה נמשך על־ידי הצדיקים שיש להם רחמנות ואריכת אפים מאד ואינם דוחקים את השעה כלל, כנ"ל: