# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/22/

וזה בחינת שבועות, ועמר־שעורים, וספירה. וענין אסור חמץ בפסח, ובשבועות מביאין חמץ דיקא לקרבן בשתי הלחם, כמו שכתוב (ויקרא כג, יז): "חמץ תאפינה".

ונתחיל לבאר מעט דברי התורה הקדושה הנ"ל על־פי דרך מוסר ועצות לעבודת ה' השיך לכל אדם בכל זמן, כי זה היה רצונו ז"ל מאד שיוציא כל אחד לעצמו עצות ומוסר מכל תורה ותורה שגלה, אף־על־פי שנאמרה ברום גבהי מרומים וכו', אף־על־פי־כן כל כונתו הקדושה היה להגיע ולכון לכל אחד ואחד לתוך נקדת לבבו בכל מקום שהוא וכו', וכבר כתבנו מעט מזה למעלה (באות ו).

ולבאר יותר, כי צריך כל אדם למשך עצמו לארץ־ישראל, כי שם כל קדשת איש הישראלי, כמו שהתחיל התורה הנ"ל בשעת אמירתו, [אבל בהכתיבה התחיל 'דע שיש נשמה' וכו', כמו שכתוב בספר חיי מוהר"ן (אות טו)] - מי שרוצה להיות איש ישראלי שילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על־ידי ארץ־ישראל, וכשנוצחין המלחמה אז נקרא איש מלחמה וכו', ולבא לארץ־ישראל הוא על־ידי התורה שמגלין בכל התקונים המבארים שם. ואם כל התקונים האלו נאמרו על גדולי מבחרי הצדיקים הקדושים מאד הממשיכין תורה מן השמים בבחינת רוח הקדש אמתי, אף־על־פי־כן כלם נאמרים גם על כל אחד ואחד, כמו שמבאר מזה קצת לעיל.

כי כל אחד צריך לחשב על תכליתו וסופו האחרון, וצריכין להתחזק להתחדש בכל יום להתחיל ללמד תורה, באפן שיזכה להתקרב על־ידי־זה לה' יתברך, שיזכה ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים וכו'. וצריך שימשיך על עצמו כל התקונים הנאמרים בהתורה הנ"ל, כי כמו שהצדיק שהוא הרבי שבדור צריך כל התקונים הנ"ל, באפן שימשיך תורה כזאת עד שנזכה על ידה לשבר כל המניעות ולבוא לארץ־ישראל, כמו כן צריך כל אחד שרוצה לינק ולקבל מהתורה הזאת - שישתדל להמשיך עצמו לילך בדרכי התקונים האלה, כדי שיוכל לקבל מהתורה הזאת, באפן שינצח המלחמה ויבוא לארץ־ישראל ששם כל קדשת איש הישראלי, כמו שכתוב (דברים יב, ט): "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" וכו', שנאמר על כל איש ישראל קדם שבא לארץ־ישראל, שעדין אינו במקום המנוחה והנחלה של ישראל, הינו שצריך כל אחד להרבות בתפלות ותחנונים לה' יתברך - שיזכה להבין היטב ולהכניס בלב דברי חדושי התורה של הצדיק האמת, באפן שיזכה לקימם שזה העקר. וכשמתפלל צריך להתפלל ברחמים ותחנונים כעני ורש השואל על הפתחים ויותר מזה, ולא ידחק את השעה, אף־על־פי שבאמת צריכין לזרז ולמהר מאד מאד להמלט על נפשו, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד, רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן אי אפשר לדחק השעה. וצריכין להמתין ולהמתין "עד ישקיף וירא ה' משמים" (איכה ג, נ).

וזה בחינת ספירה שהוא הכנה לקבלת התורה, שאין עושין שום דבר, רק סופרין הימים והשבועות, ובזה ממשיכין על עצמו קדשת קבלת התורה מחדש בכל שנה ושנה, הינו בחינה הנ"ל, שאנו רוצין וחפצים לקבל את התורה, וכפי רצוננו ותשוקתנו החזקה היינו חפצים לקבלה בזריזות תכף ומיד, אך באמת אי אפשר לדחק את השעה כנ"ל. ועל־כן ברחמיו נתן לנו מצוה הקדושה הזאת למנות ולספר את הימים תכף ממחרת השבת, שהוא יום שיצאנו ממצרים עד יום החמשים הקדוש שהוא קבלת התורה, להורות גדל תשוקתנו ורצונינו החזק לקבל את התורה, כי רצוננו היה לקבלה מיד, אך אי אפשר בחפזון כי אסור לדחק את השעה כנ"ל, וצריכין להמתין. אבל אף־על־פי־כן אסור לשכח ולהסיח דעתו מזה, חס ושלום, על־כן סופרים הימים, כי הספירה מורה על גדל עצם התשוקה והגעגועים, כמו מי שמתגעגע וחושק מאד לאיזה דבר אזי סופר הימים עד שישיג תשוקתו, כמו כן אנו סופרין ומונין הימים והשבועות, שהוא מורה על עצם התשוקה והרצון החזק לקבל את התורה, שאנו מונין הימים כדי שנזכה להתקוה הקדושה הזאת.

ועל־כן באמת נוהגין כל ישראל לקים מצוה הקדושה הזאת של ספירת העמר בהתעוררות גדול בתשוקה גדולה להשם־יתברך, ולהרבות בתפלות ותחנונים לטהר עצמנו מזהמת מצרים, כי כל זה הוא הכנה לקבלת התורה כנ"ל, כי התורה נתנה באש, הוא בחינת אש הנאמר בהתורה הנ"ל, שאי אפשר להמשיך התורה כי אם מי שדבריו כגחלי אש, וצריכין לשפך שיחו בתפלה ותחנונים, עד שימשיך דבורים חמים כגחלי אש וכו'. אבל כשמתפלל צריך שלא ידחק את השעה ולא יתלה בשום זכות רק יעמד כעני וכרש וכו', אף־על־פי שאז נתעורר מטה עז וכו' אין זה כי אם להכניע את הרע וכו'. וכבר כתבנו לעיל, שזה צריך גם כל הרוצה לקבל מהתורה של הצדיק וכו', עין שם. אבל לפני השם־יתברך יעמד כרש ויבקש רק ברחמים ותחנונים וכו':