# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/25/

הכלל, שכל אחד הרוצה לחוס על עצמו ולהתחיל בכל פעם לחשב על תכליתו וסופו באמת. עקר תקנתו הוא על־ידי שיחה בינו לבין קונו בכל דרכי עצות הנ"ל, ומשכיל על דבר יבין בעצמו לפי העת והזמן איך לרחם על עצמו בכל עת באמת בדרכים הנ"ל, כי אי אפשר לבאר כל זה היטב. רק החפץ באמת לרחם על עצמו להטיב אחריתו - יבין מאליו דברים הרבה מתוך דברינו אלה, כי אסור לדחק את השעה כנ"ל, ואף־על־פי־כן צריכין למהר מאד להמלט על נפשו, על־כן העקר הוא דרך הנ"ל, בחינת ספירת העמר, שאין דוחקין את השעה, חס ושלום, רק ממתינים שבעה שבועות שלמות, אבל בכל יום ובכל שבוע מהשבעה שבועות - אין מסיחין דעתם מלחפש ולבקש ולצפות ולחכות לרחמיו המרבים מאד, להמשיך על עצמו בכל יום ובכל שעה בחינת דבורים חמים וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה ממשיכין בכל יום בחינת הארת קבלת התורה מעט בכל יום ובכל שבוע, שזהו בחינת המשכת המחין שממשיכין בכל יום ובכל שבוע מהספירה, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, ספירת־העמר, פרק א), כי עקר המח והחכמה הוא התורה, עד שזוכין על־ידי־זה שיהיה לו חלק בקבלת התורה וכו', וכנ"ל: