# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/26/

וזה בחינת פסח, שאז אסור החמץ באסור חמור מאד, ובשבועות מביאין לקרבן בשתי הלחם חמץ דיקא; כי בפסח בהתחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים - שצריכין לצאת מטמאה לטהרה מזהמת טמאת מצרים, ועדין אין לנו שום כח להמשיך עלינו כל הבחינות והתקונים הנ"ל, עד שנזכה לבוא לארץ־ישראל, כי היו משקעים בהגלות מאד, כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א), ולא היו ראויים לגאלה על־ידי מעשיהם, כמו שכתוב (יחזקאל טז, ו): "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וכו'. וכמו שכתוב (שם): "ואת ערם ועריה" וכו' וכמובא (רש"י שמות יב, ו). ועל־כן לא היה אפשר להוציאם מזהמת הגלות כי אם בבחינת אתערותא דלעלא - שנשפע עליהם אור גדול ועצום ברגע אחת וכו', כמבאר בכונות (פרי עץ חיים, שם). על־כן הכרחו לצאת בחפזון, שמחמת זה צריכין לאכל מצה והחמץ אסור מאד, כמו שכתוב (דברים טז, ג): "שבעת ימים תאכל מצות לחם עני כי בחפזון יצאת" וכו'. וכתיב (שמות יב, לט): "ויאפו את הבצק וכו' עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה" וכו':