# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/27/

כי בשעת יציאת מצרים צריכין לקדש אכילתו מאד. והעקר הוא קדשת הלחם - עקר האכילה והשביעה, שהוא הראש מכל השבעת מינים שנשתבחה בהן ארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים ח, ח): "ארץ חטה ושעורה" וכו', כי עקר הגאלה הוא לצאת מזהמת מצרים ולזכות לבא לארץ־ישראל על־ידי התורה שאנו עתידין לקבל, כמו שכתוב (שם ו, כג): "ואותנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ" וכו', ולארץ־ישראל אי אפשר לבוא כי אם על־ידי שממשיכין תורה בכל התקונים הנ"ל. וכמו שכתוב (שמות ג, יב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים" וכו' שהוא קבלת התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות־רבה ג, ד). ועל־כן בפסח בתחלת הגאלה צריכין להמשיך על עצמו בחינת קדשת קבלת התורה בחינת קדשת ארץ־ישראל. ועקר קדשת ארץ־ישראל הוא בקדשת אכילת ישראל כי כל המצות התלויות בארץ הם רק בענין האכילה, שהם בכורים ותרומה ומעשרות וחלה וכו'. כי עקר תחלת הפגם והקלקול היה על־ידי פגם האכילה, שהוא על־ידי שאכל אדם הראשון מעץ הדעת ומשם היה כל גלות מצרים, כידוע.

ועל־כן עתה בפסח בתחלת יציאת מצרים צריכין לתקן פגם האכילה, להמשיך קדשת הלחם מקדשת ארץ־ישראל שנמשך על־ידי התורה כנ"ל. אבל באמת אנו רחוקים עתה מהמשכת התורה בתקונים הנ"ל ועל־ידי־זה ממילא אנו רחוקים מקדשת ארץ־ישראל וכנ"ל, על־כן עקר הגאלה בפסח הוא רק בבחינת אתערותא דלעלא, שהשם־יתברך ברחמיו משפיע עלינו אור קדשת מחין גדולים ועצומים מעצמו שלא על ידינו כלל, שהוא בחינת הארת התורה שהיא עקר המחין כנ"ל. ועל־כן צריכין לצאת בחפזון ולא יכלו להתמהמה וכו' - שלא יאחז בהם זהמא הקשה של מצרים, כמובא. על־כן צריכין לקדש את האכילה בבחינת מצה, שעקרה הוא למהר מאד, לאפותה על האש תכף כשנתנו מים בהקמח, ויזהרו מאד שלא להמתין ולהתאחר עד שתחמיץ, חס ושלום: