# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/4/

כי משה רבנו, אחר שטעה בסוד זה בהכאת הצור, שעל־ידי־זה נסתלק, כמו שכתוב (במדבר כ, יב): "יען לא האמנתם בי" וכו', אחר־כך בודאי שב בתשובה שלמה על זה, ומאז התפלל כל תפלותיו רק ברחמים ובתחנונים, כמו שכתוב (דברים ג, כג): "ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר" - לשון רחמים ותחנונים ומתנת חנם, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (רש"י שם), וכמובא שם בהתורה הנ"ל פסוק זה. והתפלל הרבה תפלות מאד ברחמים ותחנונים כמנין 'ואתחנן', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (דברים־רבה יא, י). ואף־על־פי שעדין לא מלא השם־יתברך שאלתו ואמר לו (דברים ג, כו): "רב לך" וכו', אף־על־פי־כן בודאי פעל הרבה על־ידי תפלותיו - שבקש ברחמים ותחנונים, ושב ותקן הפגם שפגם בהכאת הצור, ובפרט על־ידי הסתלקותו, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, שמה שנחסר על ידם - נתתקן על ידם. ומשם מקבלין עתה כח כל הצדיקי אמת להמשיך תורה בתקונים הנ"ל ברחמים ותחנונים, עד שממשיכין קדשת ארץ־ישראל ומחזירין ומשיבין בני אדם בתשובה, וכנ"ל.

כי הצדיק הגדול כשנכשל באיזה שגיאה דקה - היא לטובתנו, כדי שישובו על־ידי־זה בתשובה שלמה, כדרכם הקדוש, שעל שגיאה פחותה מחוט השערה עושים תשובה גדולה ורבה מאד, ועל־ידי־זה מזכים אותנו בתשובה, בבחינת (חגיגה יד.): 'אלו דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם'. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל לענין דוד המלך, עליו השלום (עבודה זרה ד:): 'לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה' וכו' [וכמובא בתורה 'חותם בתוך חותם' סימן כב], מכל שכן משה רבנו, עליו השלום, על־כן עתה כל תקונינו וכל תקותנו לזכות לתשובה הוא על־ידי התורה שממשיכין עתה הצדיקי אמת ברחמים ותחנונים, ולא בבחינת קבע וגזלה וכנ"ל. ועל־ידי־זה נמשך התעוררות לכל הפוגמים ולכל בעלי עברות שנקראים אנשי חמס וגזלנים כנ"ל - לשוב בתשובה על־ידי התורה שממשיכין הצדיקים ברחמים ותחנונים, שהוא בחינת תקון הגזלה וכו' וכנ"ל, על־כן מרמז תקון התשובה בהשבת הגזלה וכנ"ל: