# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/5/

והנה התורה הנוראה הזאת, אם אמנם נאמרה ברום גבהי מרומים, כי מבאר שם סוד שגיאת הכאת הצור, שהוא בודאי דק מן הדק, כי משה רבנו בודאי ידע שצריכין להתפלל ברחמים ותחנונים, וכאשר נהג כל ימיו, ובפרט בחטא העגל ומרגלים שבקש (במדבר יד, טו): "סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך" וכו', וכן הרבה, רק בעת הכאת הצור בלבלו אותו המתנגדים והחולקים, עד שבא לידי טעות, כמו שכתוב (קהלת ז, ז): "כי העשק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה", שדרשו רבותינו ז"ל לענין הטעיות של משה רבנו, עליו השלום. וזהו "כי העשק יהולל חכם" - 'עשק' דיקא, כי כל רשעותם ומחלקתם של דתן ואבירם וכל החולקים הם בחינת עשק וגזל וכנ"ל. ועל־ידי־זה גרמו גם איזה שגיאה דקה למשה - שלא המשיך התורה ברחמים ותחנונים.

וזהו "ויאבד את לב מתנה" - 'לב מתנה' דיקא בחינת לבו של משה, שבודאי היה דרכו תמיד להתפלל ברחמים ותחנונים. ועל־ידי העשק והגזל הוללו חכם, בחינת משה, עד "ויאבד לב מתנה" - 'לב מתנה' דיקא בחינת לבו של משה, שלבו היה בחינת לב מתנה, שבקש והתפלל תמיד ברחמים ומתנת חנם, ועכשו על־ידי העשק שלהם - טעה גם כן ודחק את השעה שהוא בחינת עשק וכו', וכנ"ל: