# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/6/

נמצא, שעקר התורה הזאת נאמרה לענין צדיקים הגבוהים מאד גבה מעל גבה. אף־על־פי־כן צריך כל אחד להוציא מזאת התורה עצות עמקות לנפשו אפלו הקטן שבקטנים [וכמו שכתוב בהתורה 'חדי רבי שמעון' (סימן סא), שמכל מקום שלומדין צריכין להוציא לנפשו עצות ומשפטי אמת והנהגות ישרות]. והיוצא לנו מהתורה הזאת הוא, מה שכתב שם הוא ז"ל בעצמו, וזה לשונו: ובשביל זה אין לאדם לדחק את עצמו על שום דבר אלא יבקש בתחנונים, אם יתן השם־יתברך יתן, ואם לאו לאו וכו'; וזה אזהרה על כל אדם.

וכן שארי ההקדמות הקדושות המבארים שם - הם נצרכים מאד לכל אדם הרוצה לילך בדרך ה'. כי כל אחד מישראל צריך להמשיך תורה בכל יום, כמו שאנו מברכין בכל יום: 'נותן התורה', שלא יהיה עץ יבש חס ושלום וכו'. ואפלו מי שאינו בר הכי, צריך על כל פנים להשתדל ללמד בכל יום בחשק חדש, שזהו גם כן בחינת חדושי תורה, כמו שמבאר במקום אחר (סימן קנט). גם כל מי שלומד תורה אי אפשר שלא יצטרך לבאר איזה באור ופרוש במה שלומד. ועל כל זה צריך כל אחד לפי בחינתו לילך עם התורה הנ"ל, דהינו שידע כי עקר שלמות הלמוד הוא - שימשיך לעצמו דבורים חמים כגחלי אש, שילמד עם חמימות והתלהבות דקדשה. וצריך לשפך לבו כמים לפניו יתברך עד שימשיך מלב העליון דבורים חמים כגחלי אש, ועל־ידי כן ימשיך באורי תורה גם כן משם, (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל).

וצריך לזהר מאד באזהרה הנ"ל - לבלי לדחק את השעה שלא ישתמש עם המטה עז, שהם המעשים טובים - בשביל המשכת התורה, רק להכניע את הרע על־ידי בחינת מטה עז. הינו כי כל אחד מישראל אפלו הגרוע שבגרועים, בודאי יש לו איזה מעשים טובים, כמו שמבאר על פסוק (תהלים לז, י): "ועוד מעט ואין רשע" (בסימן רפב). וכשרוצה לגשת אל הקדש לעסק בתורה ומעשים טובים, והבעל־דבר רוצה להפילו מרבוי קלקוליו העצומים, ואומר לו: 'מי אתה שתעסק בתורה אחרי שקלקלת כל־כך?', אזי צריך לבקש בעצמו איזה נקדות טובות שזהו בחינת מטה עז שלו, גם ישתמש עם המטה עז של הצדיקי אמת שהוא חוסה בהם, ועל־ידי־זה יכול להכניע את הרע, בבחינת "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו".

אבל אף־על־פי שהוא מכרח להשתמש עם המטה עז להכניע את הרע, אף־על־פי־כן כשעומד לפני השם־יתברך להתפלל שיבאר לו התורה - שיזכה להבין היטב מה שלומד או לחדש בתורה, ומכל שכן כשצריך ללמד עם רבים או לדרש ברבים, צריך להתפלל רק ברחמים ותחנונים ולא יתלה בשום זכות ולא ידחק את השעה כלל, רק אם יתן השם־יתברך יתן וכו':