# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/7/

כי בענין זה של פגם הדוחק את השעה - בזה נכשלים הרבה בני אדם גדולים וקטנים, עד שנוגע הפגם גם בצדיקים גדולים ונוראים, בבחינת "כי העשק יהולל חכם" וכו' וכנ"ל. כי כל העברות והפגמים של כל בעלי עברה, רחמנא לצלן, נמשך רק מבחינת דוחק את השעה - שאינו רוצה להמתין, כי אין היצר־הרע מצוי אלא לשעתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ואם היה ממתין איזה שעה - היה זוכה בעולם־הזה ועולם־הבא. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות מד.): 'אותן מצעות שהציעה לו באסור, הציעה לו בהתר', וכן הרבה.

וזה עקר החטא והפגם של אדם הראשון - שלא המתין עם זווגו עד ליל שבת (פרי־עץ־חיים, ראש השנה, פרק א), ולא די בזה, רק רצה תכף לידע כל הידיעות שהיו נעלמים ממנו, שזה היה עקר הסתת הנחש, כמו שכתוב (בראשית ג, ה): "והייתם כאלקים ידעי טוב ורע", נמצא, שדחק את השעה בכל הבחינות. וכמו שכתוב על אדם הראשון (משלי יב, טז): "אויל ביום יודע כעסו", כמו שדרשו רבותינו ז"ל פסוק זה על אדם הראשון. וכתיב (שם יד, יז): "קצר אפים יעשה אולת". ואפלו אם היה כובש תאותו ולא היה אוכל מעץ הדעת וכו', גם כן היה צריך להמתין לישועת ה' ולהתפלל בתחנונים עד שהיה משיג מה שהיה מוכן להשיג. והוא אזיל בתר אפכא (והוא הלך אחרי ההפך) שלא כבש תאותו ולא רצה להמתין, אף גם רצה לידע ולהשיג מיד כל הידיעות הנעלמות.

וזהו בחינת הפגם של כל המחקרים שלא שברו תאותם כלל, ורוצים תכף לידע הכל לידע מאלקותו יתברך, אשר באמת אי אפשר לידע שום השגה אמתית, כי אם כשמשברין תאותו כמו אבות העולם, ואחר־כך צריכין להרבות בתפלה ותחנונים, ולא ידחק את השעה, רק להתפלל הרבה בתחנונים ויבקש מתנת חנם עד ירחם ה', כנ"ל: