# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/8/

ועל־כן אפלו הצדיקים הגדולים מאד מאד, זכותם יגן עלינו, שגו בזה, כל אחד איזה שגיאה דקה. ואם נדקדק בזה, נמצא שכל הפגמים שחשבו רבותינו ז"ל על גדולי הצדיקים אבות העולם - כלם היו בבחינה זאת, שלפי בחינת קדשתם דחקו את השעה כמו ענין אברהם אבינו שאמר (בראשית טו, ח): "במה אדע כי אירשנה" - שעקר הפגם והשגיאה שהיה דוחק את השעה, כי תכף כשהבטיחו השם־יתברך אז על ירשת ארץ־ישראל, היה רוצה שיגמר הדבר מיד ולידע מיד באיזה דרך ואפן יירשו אותה. כי זה כלל גדול שכל אבות העולם הסתכלו על הקץ האחרון שיתאחר מאד ורצו להשיגו מיד. ועל־כן שאל אברהם "במה אדע כי אירשנה", כי ראה מרחוק ברוח קדשו, שאף־על־פי שישראל יכבשו ארץ־ישראל, אבל אחר־כך יגלו משם, וארץ־ישראל לא יהיה בידם ותארך הגלות מאד. על־כן רצה לדחק את השעה, שהשם־יתברך יודיע לו תכף הקץ האחרון איך יירשנה לנצח. ועל־כן פגם בזה, כי אסור לדחק את השעה כנ"ל, ובפרט בענין הקץ האחרון שהוא קץ הפלאות.

וכן יעקב אמר (ישעיה מ, כז): "נסתרה דרכי מה'", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שיר־השירים רבה א, ג) שזהו היה הפגם שלו מחמת שראה צרותיו המרבים מעשו ולבן וכו' - בפרט צרת יוסף, והיה צריך על זה רק להתפלל ברחמים ותחנונים לפני השם־יתברך. ובודאי עשה כן יעקב אבינו והתפלל בודאי הרבה, אבל מעצם צרותיו בלבלו דעתו הקדושה, עד שאמר: "נסתרה דרכי מה'" וכו', כי דחק את השעה לפי בחינת קדשתו ולא המתין כראוי וכו':