# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/506/65/9/

ויצחק טעה בעשו ורצה לברכו, "כי ציד בפיו" (בראשית כה, כח). כי היה עוסק תמיד ללחם עם חרבו, כמו שכתוב (שם פסוק כז): "ידע ציד איש שדה". וסבר יצחק שכונת עשו לטובה ללחם עם חרבו בשביל יעקב וזרעו כדי להחזיר להם ארץ־ישראל, כי ראה שאי אפשר לכבש ארץ־ישראל כי אם כשמקבלין כח מאדום לענש המונעים בחרבא וקטלא, וסבר יצחק שזה הדבר יהיה נעשה תכף. אבל באמת טעה בזה, כי עשו היה רשע גמור "ולא חפץ בברכה" (תהלים קט, יז), והיה שונא גדול ליעקב, ולא לחם כלל בשביל יעקב. כי אף־על־פי שכתב שם בהתורה הנ"ל שצריכין לכבש ארץ־ישראל על־ידי הכח שמקבלין מאדום וכו' כנ"ל - זה יהיה רק לעתיד בקץ האחרון שיזכו הצדיקים האמתיים להמשיך תורה בכל התקונים הנ"ל, ואז יהיה אדום מכרח בעל כרחו לתן כח לישראל לכבש ארץ־ישראל על־ידי כח החרב שלו. אבל אז לא היה עדין הכח לזה, ועשו היה שונא גדול ליעקב, על־כן שגה בזה שקרב את עשו. והוא גם כן בחינת דוחק את השעה - שכבר הגיע העת שיעקב יקבל כח מחרבו של עשו וכו', ובאמת טעה בזה כנ"ל: