# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/521/61/3/

וזה בחינת צדקה, שעל־ידה נמשך השגחה שלמה. וזה בחינת התורה שהיא בחינת השגחה שלמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא ראה יג): "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים" (משלי לא, כא) - 'שנים', הינו התורה שנאמר בה: 'נתן תתן', 'פתח תפתח', 'הענק תעניק', הינו שהתורה ששם השגחה כנ"ל, כל מצותיה הם שנים שנים, בחינת כפל, כדי להמשיך על־ידי־זה בחינת השגחה שלמה שהיא כפילת הראות כנ"ל. וזה בחינת שהתורה היא כלולה משני לוחות הברית, והיא בחינת 'שנים מקרא', בחינת 'לבוש שנים' הנ"ל, כי התורה היא בחינת ההשגחה שלמה, שהיא בחינת כפילת הראות כנ"ל. ועל־כן עקר לשון כפול נאמר במצות צדקה, כמו שכתוב (במדבר כא, ב): "נתן תתן" וכו'. וכך היא המצוה שיתן ויחזר ויתן (של"ה שער האותיות אמת ואמונה), כי עקר המשכת ההשגחה שלמה, בחינת התורה כנ"ל, היא על־ידי צדקה כנ"ל, והיא היא בלשון כפול, כנ"ל.

ועל־כן צדקה שקולה ככל התורה כלה (בבא־בתרא ט.), כי על־ידה נמשך כל התורה כנ"ל. ועל־כן כל ההשפעות נמשכין על־ידי צדקה, כמובא (שער המצוות פרשת משפטים), כי על־ידי הצדקה נמשכת ההשגחה שלמה, שעל־ידי־זה נמשכין כל ההשפעות כנ"ל. ועל־כן 'אין צדקה כצדקת ארץ־ישראל', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יורה דעה סימן רנא), כי עקר הצדקה להמשיך השגחה שלמה כנ"ל, ועקר ההשגחה נמשכת רק בארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלקיך בה" כנ"ל, ועל־כן שם עקר הצדקה.

והגנב שהוא ההפך ממש, כי צדקה היא שבירת תאות ממון, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, בבחינת 'רוחא נחית' וכו', עין שם, כי בצדקה הוא משבר תאותו של ממון ונותן ממונו לאחרים, דהינו לעניים, ועל־ידי־זה נמשך השגחה שלמה כנ"ל, ועל־כן הוא בבחינת כל התורה כלה כנ"ל, ועל־כן הוא בבחינת "לבש שנים", כנ"ל. והגנב הוא ההפך שנפל לתאות ממון עד שבא לידי גנבה, ועל־ידי־זה סלק ההשגחה כנ"ל, ועל־כן הגנב הוא פורק על כל התורה כלה, כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שמובא בדברי רבנו ז"ל באלף־בית (ספר המדות אות גנבה, סימן א): 'שכיון שבא לגנבה והתר לו ממון חברו הרי הוא מוכן לכל עון ולכל חטא' וכו'. וזה שהנביא כולל כל התורה בחטא גנבה, כמו שכתוב בזכריה על העוברים על התורה (זכריה ה, ג־ד): "זאת האלה היוצאת וכו', כי כל הגונב מזה וכו', וכל הנשבע וכו', הוצאתיה כו', ובאה אל בית הגנב" וכו'.

וגם אסור שבועה לשקר בכלל גנבה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שדבור לא תגנב כנגד לא תשבע, שכל הגונב סופו לשבע לשקר, ועל־כן גם כאן סמכן הכתוב זה לזה. נמצא, שכלל כל העברות שבתורה בגנבה, כי גנבה הוא בחינת הסתלקות השגחתו יתברך, שזה בחינת פגם ובטול כלל התורה כלה, כי התורה היא ההשגחה, ועל־כן תקונו כפל שישלם שנים לרעהו - להמשיך השגחה שלמה, בחינת השפעה כפולה, שזה בחינת כלל התורה בחינת צדקה, שהיא בחינת "לבש שנים", כנ"ל: