# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/521/62/11/

שבת הוא תקון תאות ממון, ועל־כן נמשך אז שפע כפולה, והגנב שפגם בזה משלם כפל וכו' כנ"ל. וזה שמובא בזהר, שמי שפוגם בענג שבת ומענג עצמו בימי החל הוא כמו הגנב וכו', עין שם בזהר ויקהל (רז:), כי הגנב פוגם בשבת, שהוא בחינת תקון העינים, כנ"ל:

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מג:): 'פסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם, ומהדרא ליה בקדושא דבי שמשא' (ומחזירים לו אותה בקדוש של ליל שבת), כי שבת הוא תקון העינים, ועקר על־ידי כוס של קדוש, כוס של ברכה, שצריך לתן עיניו בו (ארח חיים, סימן פג, סעיף ד), ושם נאמר: "ויברך ויקדש" - ברכו וקדשו במן, בחינת שפע כפולה וכו' וכנ"ל, כוס של יין, ' יין' בגימטריא ' עי"ן ' (ערובין סה.), בחינת עי"ן אנפין נהירין, בחינת שמחה, בחינת (תהלים קד, טו): "ויין ישמח לבב". ומשם עקר הברכה בחינת ויברך כנ"ל, שהוא בחינת שפע כפולה, לחם משנה. ועל־כן 'אין קדוש אלא במקום סעדה' (ארח חיים סימן רעג), כדי להמשיך מיד בחינת שפע כפולה, בחינת לחם משנה שנמשך בשבת על־ידי הברכה, בחינת "ויברך" הנאמר על הכוס של ברכה - כוס של יין, בחינת אנפין נהירין וכו', וכנ"ל: