# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/521/62/7/

נמצא, שעקר העשירות והממון דקדשה הוא כשמקשר להדעת, שאז הוא בבחינת שפע כפולה כנ"ל, ולהפך תאות ממון, חס ושלום, הוא כשנפרד הממון משרשו, חס ושלום, שאז אין לו חצי תאותו וכו' כנ"ל. וממון של ישראל בכלל הוא בחינת ממון דקדשה, כי ישראל בכלל הם בבחינת שומרי הברית, כמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך כלם צדיקים". וכמובא במאמר הנ"ל, ועקר תקון תאות ממון הוא על־ידי שמירת הברית כנ"ל, ועל־כן ממון ישראלי הוא בחינת ממון דקדשה, שהוא בבחינת שפע כפולה הנמשך מקדשת שבת בחינת לחם משנה, כנ"ל.

ועקר ממון דקדשה בחינת שפע כפולה הוא על־ידי שמקשר להדעת, שהוא בחינת עינים, כנ"ל, הינו בחינת השגחת השם־יתברך, שמשם נמשכין כל ההשפעות, מבחינת עיני ה', על־ידי השגחתו יתברך, בבחינת "תמיד עיני ה' אלקיך בה" (דברים יא, יב), הנאמר בארץ־ישראל, שמשם נמשכין כל ההשפעות וכל העשירות לכל העולם, כמובא (עץ חיים, שער מג, פרק א). ומי שפוגם בהממון ונופל לתאות ממון, חס ושלום, עליו נאמר (קהלת ד, ח): "גם עיניו לא תשבע עשר" - 'עיניו' דיקא, כי פגם בעינים כנ"ל, בחינת 'נתן עיניו בממון'.

כי שתי עינים הוא בחינת מאה וארבעים קלין הנ"ל, שצריכין לצעק לשבר עיני הסטרא־אחרא, שהוא שבעים אנפין חשוכין, שמתאוה לממון, בבחינת (ירושלמי ברכות א, ה): 'העין רואה והלב חומד', ולזכות לקשר הממון לשרשו שבקדשה לבחינת דעת, בחינת עיני ה', בחינת (תהלים לג, יח): הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב - להציל ממות - מבחינת אנפין חשוכין שהם בחינת מיתה, כמובא במאמר הנ"ל. ולחיותם ברעב - הינו בחינת פרנסה ועשירות שזוכין על־ידי עיני ה' שנמשך ממזלא דכל מזוני ביה תלין, שהוא בחינת עינא חד דרחמי, בחינת הנה עין ה' אל יראיו, כנ"ל: