# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/521/63/6/

וזהו (בראשית כז, א): "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת" וכו'. ואז עשה יעקב מטעמים לאביו, והתלבש את עצמו בבגדי עשו החמדת, עד שקבל את הברכות מאביו בגנבה. כי יעקב הוא בבחינת פנים דקדשה, שהוא בחינת כלליות השבעים פנים של תורה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לו), בבחינת (תהלים כד, ו): "מבקשי פניך יעקב סלה", כי יעקב הוא כלליות התורה, כמו שכתוב (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". והתלבשות יעקב בבגדי עשו - זה בחינת התלבשות השבעים פנים של תורה בספורי מעשיות, כי המעשיות שמספרין - זהו בחינת עשיה, שהוא בחינת עשו, שהוא לשון עשיה, כמו שפרש רש"י (בראשית כה, כה), שעל שם זה קראוהו 'עשו' - שהיה עשוי ונגמר בשערות וכו', כי על שם זה נקראין 'מעשיות' - לשון עשיה. אבל ספורי מעשיות של הצדיקי אמת שמלבש בהם השבעים פנים של תורה - זהו בחינת התלבשות יעקב שהוא כלליות התורה בבגדי עשו, שהם בחינת לבושין של עשיה, שהם בחינת ספורי מעשיות שמספרין המעשה בלשון הנעשה בעולם העשיה ושם מלבש כל השבעים פנים של תורה.

כי בגדי עשו שלבש יעקב אז היו בגדים של אדם הראשון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה כ, יב): שהם כתנות עור שהלבישם השם־יתברך, כמו שכתוב (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", ו'כתנות עור' - זהו בחינת ספורי מעשיות, שהם לבושין שמלבש בהם התורה שהיא בחינת אדם. כי אחר החטא שחטאו אדם וחוה, והיה רוצה השם־יתברך להחזירם בתשובה ולעוררם משנתם, שהוא בחינת מיתה שהמשיכו עליהם, על־כן עשה להם "כתנות עור", שהם רמז לספורי מעשיות, שמעתה אחר החטא בהכרח להלביש כל התורה בספורי מעשיות, ועל־כן גם התורה בעצמה נתלבשה בכמה ספורי מעשיות המבארין בתורה, שבכלם מלבש שבעים פנים של תורה. כי הספורי מעשיות של התורה הם גבוהים יותר משאר התורה, כמובא בספרים, ובפרט בזהר הקדוש (בהעלותך קמט:), מגדל עצם הסודות הנוראים שיש בכל דבור ובכל אות ובכל קצו של יוד, וכו' וכו', וכמו שהאריך לקלל תפח רוחם של האומרים שאין בהתורה אלא הפשוט, חס ושלום, עין שם. וכל זה נעשה מחמת חטא אדם הראשון, שמחמת זה הכרחה התורה להתלבש בספורי מעשיות, ולהלביש בהם השבעים פנים של תורה כדי לעורר מהשנה והמיתה כל באי עולם שישובו להשם־יתברך.

כי חטאם היה על־ידי אכילה, דהינו על־ידי אכילת עץ הדעת, שעל־ידי־זה אבדו הפנים ונמשך עליהם השנה, שהיא בחינת מיתה שנגזר עליהם, כי עקר אבדת הפנים אצל הכשרים הוא על־ידי אכילה שאינה בקדשה, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, ועל־כן הכרח, כביכול, השם־יתברך להלביש להם התורה בספורי מעשיות, שהוא בחינת "כתנות עור" כדי לעוררם מהשנה, כנ"ל.

נמצא, שכתנות עור של אדם הראשון הם בחינת לבושין של ספורי מעשיות כנ"ל. וזהו בגדי עשו החמדת (בראשית כז, טו) שלבש יעקב - שהוא בחינת כלליות השבעים פנים של תורה, שהם בחינת יעקב שנתלבשו בבגדי עשו בבחינת כתנות עור בספורי מעשיות, כנ"ל.

ועל־כן על־ידי־זה קבל את הברכות שהוא שפע עשירות גדול, כי כל הברכות שקבל אז הם שפע העשירות, כמו שכתוב (בראשית כז, כח): ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' ורב דגן ותירש וכו'. כי על־ידי ספורי מעשיות הנ"ל, שעל־ידי־זה מעוררין מהשנה, על־ידי־זה זוכין לעשירות גדול הנ"ל כנ"ל, ודיקא מיצחק קבל הברכה של העשירות כנ"ל, כי יצחק הוא בחינת יראה גדולה, בחינת (זהר תולדות קלה.) גבורות יצחק, שעל־ידי היראה הזאת זוכין לאריכות ימים, בחינת זקן דקדשה, שעל־ידי־זה נמשך העשירות הנ"ל, כנ"ל.

כי עשו על־ידי שהטעה את אביו "כי ציד בפיו" (בראשית כה, כח) - שאכל מצידו, על־ידי־זה רצה להטיל פגם בכל הבחינות הנ"ל, שהוא בחינת יראה של יצחק, בחינת זקן, שכל זה נפגם על־ידי מאכלי עשו, שהם מאכלים שלא נתבררו, שעל־ידי־זה אובדין הפנים, חס ושלום, דהינו השבעים פנים של תורה, ונופלים לבחינת שנה חס ושלום, כנ"ל:

וזהו: ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת - 'ותכהין עיניו מראת ' - זהו בחינת שנה חס ושלום, שהוא הסתלקות אור העינים, כמו שאומרים, המפיל חבלי שנה על עיני, כי העינים זה בחינת עי"ן פנים של תורה, כי כל התורה כלולה בעינים, כמובא במקום אחר (סימן יג), כי התורה כלולה מטעמים, נקדות, תגים, אותיות, שהוא 'תלת גונין דעינא ובת עין', כי עינים על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב (בראשית ג, ז): "ותפקחנה עיני שניהם". ועל־כן עינים דקדשה של צדיקי אמת הם בחינת כלליות עי"ן פנים של תורה, שמשם נמשך אור העין. ועל־ידי עשו הרשע, על־ידי־זה נפגמין, חס ושלום, ונסתלקין העי"ן פנים של תורה מהצדיק, בבחינת ותכהין עיניו מראת, וזה הפגם מגיע לבחינת יצחק דיקא, לבחינת זקן יצחק, כי יצחק הוא בח ינת היראה הנמשכת על־ידי התעוררות השנה, שהוא בחינת תקון העי"ן פנים של תורה כנ"ל, שעל־ידי היראה הזאת זוכין לאריכת ימים שהוא בחינת זקן.

וזהו: ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת, על־ידי מעשי עשו הרשע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא, תולדות ח). כי הבעל־דבר בעת שצריך האדם לבוא לשלמות תקונו, אז מתגבר ביותר באותו הדבר הגורם קלקול ופגם, חס ושלום, לאותו התקון והמעלה שמוכן לבא, ועל־כן יצחק שהוא בחינת היראה דקדשה כשבא לכלל זקן לזכות לאריכות ימים דקדשה, בבחינת "יראת ה' תוסיף ימים" אז היה הפגם על־ידי עשו שרצה להתאחז בו ועל־ידי־זה ותכהין עיניו מראת שהוא בחינת שנה, בחינת הסתלקות העי"ן פנים של תורה, שעל־ידי־זה, חס ושלום, נפגם בחינת זקן יצחק, כנ"ל.

ויצח ק מחמת שטעה בעשו, ולא היה יודע מגדל רשעותו, על־כן צוה לעשו שיביא לו מטעמים, והזהירו שיהיו מאכלים דקדשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה סה, יג), שאמר לו "שא נא" - 'בדק סכינך ושחט יפה שלא תאכילני נבלה', וכן אמר לו (בראשית כז, ד): "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" - 'מפקודין דעשה' (תקוני־זהר, תקון כא, נא.), הינו שיהיו מאכלים דקדשה, שעל ידם זוכין למצא הפנים, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעל־ידי אכילה דקדשה, מוצאין הפנים בבחינת לחם הפנים.

אבל רבקה שמעה כל זאת, וידעה שעשו הוא רשע גמור, ועל־ידי מאכלים שלו - יסתלקו יותר ויותר, חס ושלום, השבעים פנים של תורה, ויפגם הברכה והעשירות ביותר, על־כן צותה ליעקב שילך בגנבה וילביש את עצמו בבגדי עשו, שזהו בחינת התלבשות התורה בספורי מעשיות, ועל־ידי־זה גרם התעוררות השנה כנ"ל, עד שזכה להשלים ולתקן בחינת היראה של יצחק, ועל־ידי־זה נתתקן ונמשך בחינת אריכת ימים, ועל־ידי־זה זכה לקבל עשירות גדול שהם הברכות, כנ"ל: