# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/521/63/9/

וזהו בחינת ספירת העמר. כי עמר שעורים הוא מאכל בהמה, ועקר השנה שהוא בחינת גלות מצרים בחינת אבדת הפנים - נמשך ממאכל בהמה שלא נתברר עדין למאכל אדם, כמבאר בהתורה כנ"ל. ועל־כן עכשו בשעת יציאת מצרים, שאנו צריכין להתעורר מהשנה לצאת מטמאת מצרים ולזכות לשבעים פנים של תורה - שהוא בחינת קבלת התורה בשבועות, על־כן צותה התורה להביא קרבן משעורים דיקא, שהוא העמר שעורים, שהוא מאכל בהמה, שהוא בחינת המתקת הדין בשרשו, שזהו בחינת התעוררות השנה על־ידי ספורי מעשיות דיקא, שהוא גם כן בחינת המתקת הדין בשרשו, שהצדיק מוריד את עצמו ומלביש את עצמו ואת התורה בספורי מעשיות של העולם ובמלין דחל ומדבר עם העולם שיחת חלין. וכל זה כדי לעוררם ולהקיצם, כי אי אפשר להתחבר עמהם ולעוררם כי אם כשמוריד עצמו אליהם - לדבר עמהם מעניניהם, שהם עניני חל וספורי מעשיות, ועל־ידי־זה דיקא מעוררם משנתם ומחזירם בתשובה, וכמובא מזה בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות (סימנים פא, וצא תנינא). נמצא, שהצדיק מתקנם ומחזירם בתשובה במה שקלקלו דיקא, דהינו בעניני חל ובמלין דעלמא, שבזה בעצמו מחזירם בתשובה, על־ידי שעוסק עמהם בספורי מעשיות של עניני חל דיקא, כנ"ל.

וזהו בחינת עמר שעורים, שדיקא על־ידי מאכל בהמה שעל־ידי־זה אבדנו הפנים, על־ידי־זה דיקא אנו מטהרין עצמנו אז, כי קדשת הקרבן של העמר שעורים - יש לו זה הכח להפך מהפך אל הפוך, ולהמתיק הדין בשרשו, ובמה שקלקלו - יתקנו, שדיקא על־ידי מאכל בהמה - נזכה לחזר ולבקש ולמצא השבעים פנים של תורה, שזהו בחינת ספירת העמר, שבהם מבקשין הפנים של הקדשה, עד שזוכין לקבל השבעים פנים של תורה בשבועות.

ועל־כן סופרין הימים לעמר, כי על־ידי עמר שעורים שהוא בבחינת ספורי מעשיות שמלבישין הפנים של תורה במעשיות, שהוא בחינת עשיה שהוא בחינת העדר הדעת, בחינת בהמיות, כי בהמעשה אין רואין הדעת וכנ"ל, על־ידי־זה זוכין להתעוררות השנה לשוב בתשובה - לצאת מטמאה לטהרה, שזהו בחינת יציאת מצרים, כנ"ל, על־כן מתחילין אחר־כך לספר הימים לעמר, כי על־ידי ספורי מעשיות הנ"ל שהוא התעוררות השנה - על־ידי־זה נפקדין עקרות, שזהו בחינת פקידת יצחק, כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל־כן נולד יצחק בפסח שהוא יציאת מצרים, בחינת התעוררות השנה כנ"ל. ועל־ידי פקידת יצחק בחינת יראה זוכין לאריכת ימים, דהינו להאריך הימים בקדשה, שכל יום ויום שבא אחר־כך, יהיה ארך וגדול יותר בתוספת קדשה ומעשים טובים, כי תחלת היום הוא קצר אצל כל אחד, ואחר־כך צריכין להרחיבו יותר, וכן היום השני יאיר עוד יותר וכו', כנ"ל.

וזהו בחינת ספירה שסופרין בכל יום ויום לעמר, על־ידי־זה אנו ממשיכין הארת העמר שעורים, שהוא בחינת ספורי מעשיות הנ"ל, בחינת התעוררות השנה על כל יום ויום, כדי שלא נאבד את ימינו בשנה, חס ושלום, רק נזכה לשמר מאד מאד את כל יום ויום שיהיה ארך וגדול בתוספת קדשה בכל עת לקים (ויקרא כג, טו): "תמימת תהיינה". וזהו בחינת הספירה לשמר את היום מאד כמו דבר הנמסר במספר ובמפקד, כי כל ימינו מנויים וספורים אצלו יתברך, כמו שכתוב (איוב טז, כב): "כי שנות מספר יאתיו" וכו'. וצריכין לשמר את היום מאד לראות להאריך כל יום מתחלתו שהוא בא בקטנות, והוא קצר מתחלתו במעוט קדשה, וצריכין מיד לידע שזמן היום פורח מאד, על־כן צריכין מיד לשמר את היום ולהשתדל מאד להרחיבו ולהאריכו בתוספת קדשה, כנ"ל.

ועל־כן צריכין לספר את הימים מתחלתם בתחלת הלילה, כמו שכתוב (ויקרא כג, טו): "תמימת תהיינה". כי צריכין לשמר את היום מתחלתו להגדילו ולהאריכו מקטנות לגדלות - להוסיף קדשה בכל עת ובכל שעה. וכל זה על־ידי שממשיכין על הימים קדשה מבחינת הספורי מעשיות הנ"ל, שהם בחינת עמר שעורים, שהם בחינת התעוררות השנה, שעל ידם זוכין להאריך ולהגדיל הימים בקדשה יתרה בכל עת, שזהו בחינת אריכת ימים כנ"ל. ועל־כן סופרין הימים לעמר, כנ"ל.

וזהו ספירת העמר, 'ספירה' דיקא, לשון ספורי מעשיות, כי 'ספר, וסופר, וספור', הם בחינה אחת, כידוע, הינו כנ"ל. הינו ספירת העמר בחינת סופר, היא בחינת ספורי מעשיות כנ"ל, בחינת ספור שבהם מלבש התורה, בחינת ספר, בחינת ספר תורה. וזהו עמר שעורים, 'עמר' הוא 'עין מר', כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן י), עין, הם העין פנים של תורה שמלבשין בהספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת מרדכי שהוא 'מר דרור', כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם היטב: