# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/521/64/2/

וזה בחינת מה שהגנב צריך לשלם כפל. כי היצר־הרע והסטרא־אחרא נקרא גנב, כי הוא אורב על האדם בכל עת כמו גנב ממש, והולך עם האדם בכמה מיני הטעיות ורמאות ונכלים וערמימיות כמו גנב ממש, כמו שכתוב (תהלים י, ח): "ישב במארב חצרים במסתרים" וכו'. וכתיב (שם פסוק ט): "יארב במסתר וכו' יארב לחטוף עני" וכו'. וכתיב (שם נו, ז): "המה עקבי ישמרו" וכו'. ועקר הגנבה שלו הוא בענין המחשבה שבאדם, ששם עקר התחלת שליטת היצר־הרע, חס ושלום, אם אין נזהרין ונשמרין ממנו היטב, כי עקר היצרין הם המחשבות שבאדם, כי מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם יצר הרע, כמו שמבאר בהתורה 'לשמש' וכו' (בסימן מט), עין שם. והיצר־הרע, שהם המחשבות רעות, הם אורבים על האדם בכל עת ורגע, כמו גנב ממש, כדי שיתאחזו במחשבתו של אדם, כדי להביאו לידי הרהורים ותאות, כאשר יודע כל אחד בנפשו.

כי באמת עקר היצר־הרע הוא על תאות נאוף, כמו שאיתא בזהר ומובא בדבריו ז"ל: 'עקרא דיצרא בישא' וכו' (עקר היצר הרע). וזאת התאוה עקרה תלויה במחשבה, ומי ששומר את מחשבתו היטב שלא יתחיל לחשב בענין זה כלל, ולא יבא לידי הרהור, בודאי הוא נצול מתאוה זאת. אך עקר כל ההרהורים והתגברות זאת התאוה, נמשך מחמת שאין שומרים מחשבתם כראוי, וזה מחמת שהיצר־הרע אורב במחשבתו תמיד כמו גנב ממש, וחותר את עצמו תחת מחצות המחין שהם מחצות פרוסות בפני זאת התאוה, והוא בנכליו אורב וחותר את עצמו תחתם, ומטה מחשבת האדם מעט מעט בגנבה וערמה גדולה, עד שפתאם בא לידי הרהורים ותאות. כי בודאי כל אחד מישראל הוא חפץ מאד להנצל מהרהורים אלו, אבל היצר־הרע חותר עליו בגנבה גדולה, וגונב את מחשבתו שתצא לחוץ ולחשב מחשבות זרות, ועקר התגברותו במחשבתו הוא בדרך גנבה ממש, כידוע לכל מי שמשים לב על עניניו, על־כן צריך האדם לשמר את עצמו מאד מאד בשמירה יתרה בכל עת, באפן שלא יתחיל להוציא מחשבתו אל החוץ חס ושלום, כי באמת המחשבה ביד האדם, כמבאר בדברינו כמה פעמים.