# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/521/64/9/

עקר תאות נאוף נמשך על־ידי הגנבה של הבעל־דבר - שגונב וחותר במחשבות האדם בכמה תחבולות וערמומיות וגנבות עד שמביאו לידי הרהור, חס ושלום, כנ"ל. ועל־כן נסמך (שמות כ, יב): "לא תנאף", אצל "לא תגנב", כי עקר נאוף בא על־ידי בחינת גנבה של הבעל־דבר כנ"ל. וזה בחינת (תהלים נ, יח): אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך - הינו שהפסוק מוכיח: אם ראית גנב - שהוא היצר־הרע, ותרץ עמו - ועל־ידי־זה ועם מנאפים חלקך - כי באמת היה ראוי לך לזהר מאד מהגנב הזה, כי צריכין לשמר מחשבתו מאד מאד מהגנב הזה, ואתה לא די שלא שמרת עצמך ממנו, אף גם אם ראית גנב ותרץ עמו - שנתרצית אחריו, רחמנא לצלן, ועל־ידי־זה ועם מנאפים חלקך וכנ"ל. על־כן צריך האדם להזהר ולהשמר מאד שלא יהיה כרוך אחר המחשבות רעות שמכניס בדעתו על־ידי גנבותיו, רק ישתדל בכל כחו לגרש ולבער הגנב מקרבו, כי באמת הבחירה ביד האדם לגרשו, כי המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו, ושם עקר הבחירה, אשרי השומר מחשבתו היטב, קדוש יאמר לו: