# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/521/65/26/

ועל־כן כשנולד יוסף, אמרה רחל (בראשית ל, כג): "אסף אלקים את חרפתי", בחינת בטול כל החרפות, שהם בחינת כל מיני חשך, על־ידי יוסף שהוא בחינת (ירמיה ב, כא): "כלו זרע אמת", ולא די בזה כי אם (בראשית ל, כד): "יסף ה' לי בן אחר", זה בחינת (שם ו, טז): "ופתח התבה בצדה תשים" - שיזכה לעשות פתח גם לאחרים להוציאם מהחשך, שנחשב כאלו ילדו וכו' (סנהדרין יט:).

וזה בחינת נר חנכה - מוסיף והולך (שבת כא:), בחינת יוסף, שצריך להוסיף האור בכל יום ויום על־ידי גדולי צדיקי האמת, בבחינת "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום" (משלי ד, יח), שזהו בחינת אורו של משיח, בחינת (תהלים קלב, יז): "ערכתי נר למשיחי" - 'אשר בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד', כי 'קושטא קאי' (שבת קד.), ו"שפת אמת תכון לעד" (משלי יב, יט).

וזה בחינת מה שברך יעקב את יוסף (בראשית מט, כו): "ברכת אביך גברו על ברכת הורי עד תאות גבעות עולם", ופרש רש"י, שברכותיו היו בלי מצרים וגבול, כמו שכתוב (שם כח, יד): "ופרצת ימה וקדמה" וכו', הינו שגדל האמת של יעקב, מאיר מקצה ועד קצה בלי מצרים כלל, כי בכל מקום, אפלו בחוץ־לארץ, אפלו באויר הטמא מאד - מאיר האמת שלו לצאת משם וכנ"ל. וברכה זאת מסר ליוסף, כי עקר המשכת האמת לכל ישראל הוא על־ידו וכנ"ל: