# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/61/3/

וזה בחינת האמנין שהם שומרי שכר. כי שמעתי מאדמו"ר, נרו יאיר אצל המאמר 'תפלה לחבקוק' הנ"ל, במה שאמר שם שבחינת מילה הוא בבחינת חשמ"ל, בבחינת שלמות לשון הקדש, על־ידי תרגום שהוא עץ הדעת, דהינו שמבררין ומעלין הטוב אל הקדשה, עין שם. ואמר, שזהו תשובת המינין, כדאיתא במדרש (בראשית־רבה יא, ו): ששאלו אם השם־יתברך רוצה במילה, למה לא ברא את האדם מהול. כי איך אפשר שיהיה מעשה השם־יתברך חסר תקון? אך הוא בבחינה הנ"ל, כי אף־על־פי שהלשון הקדש הבא מלמעלה הוא שלם, עם־כל־זה אין לו שלמות כי אם על־ידי הטוב שמעלין מלשון תרגום, וזה בחינת המילה כנ"ל. הינו כי אין שלמות להדברים הבאים מלמעלה לעולם־הזה, כי אם כשמבררין הקדשה בעולם־הזה מבחינת "עץ הדעת טוב ורע", שהוא בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום. ונראה לעניות דעתי, שזה מרמז גם כן במדרש, שאיתא שם, על זה חטים צריכים לטחן וכו' אפלו אדם צריך תקון עין שם. הינו שכל הדברים צריכין תקון, דהינו ברור שזה בחינת ברור עץ הדעת, וזה בחינת המילה, כנ"ל.

וזה בחינת כל האמנות שבעולם, כי בודאי כל אשר עשה האלקים - עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע, ואת הכל יפה עשה, ואף־על־פי־כן כל הדברים צריכים תקון על־ידי האדם. וזה בחינת כל האמנות, כי אין שום כלי גמור נברא מן השמים, וצריכין דיקא בני אדם התחתונים להיות אמנין ולתקן הכלים. כי לזה ברא השם־יתברך את עולמו שבני אדם יתקנו כל הדברים, שזה בחינת ברור עץ הדעת, בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי תרגום, שזה בחינת תקון המילה, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל במסכת קדושין (דף ל.), שצריך ללמד אמנות ואחר־כך ישא אשה, כמו שכתוב (קהלת ט, ט): "ראה חיים עם האשה" וכו'. 'חיים' זה בחינת אמנות, כי האמנות הוא גם כן בחינת תקון הברית, כנ"ל. וזה שאמרו שם (דף פב.): 'שאין עניות מן האמנות ולא עשירות וכו' אלא יבקש רחמים ממי' וכו', כי אף שאנו רואין שבני אדם מתפרנסין מן האמנות, צריך לידע ולהאמין, שזה רק על־ידי שמתקן אותן הכלים שגומר על־ידי אמנות שלו, שזה בחינת תקון הברית, כנ"ל, ועל־ידי־זה נמשך לו פרנסה, כי בזה תלוי הפרנסה, כמובא כמה פעמים, שפרנסה תלויה בתקון הברית, ועקר על־ידי שמברר הברורים ומעלה אותם למעלה, שעל־ידי־זה נמשך השפע, כידוע; נמצא שאף־על־פי שמתפרנס מן האמנות, אין זה רק על־ידי התקון והברור, כנ"ל.

ועל־כן אין עניות ועשירות מן האמנות, רק לפי התקון לפי מה שזוכה לברר ולתקן, כנ"ל. וזהו שאמרו אלא יבקש רחמים, כי העקר בתפלה כי עקר הברור והתקון הוא התפלה, כמובא, שהברור הגדול ביותר הוא רק על־ידי התפלה. וזהו שאמרו שם: מניח אני כל אמנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, כי התורה מתקנת הכל, ועל־כן התורה נקראת 'אמן', כמו שכתוב (משלי ח, ל): "ואהיה אצלו אמון". אבל חוץ מהתורה, דהינו מי שאינו זוכה ללמד תורה - בודאי צריך ללמד אמנות, כמו שהזהירו שם רבותינו ז"ל מאד, כי האמנות הוא תקון וברור בחינת תקון הברית, ועל־ידי־זה זוכין לפרנסה כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (כתובות נט:) שהבטלה מביאה לידי זמה, הינו מי שאינו עושה מלאכה בא לידי פגם הברית כי בטול האמנות הוא בחינת פגם הברית כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין כט.): 'כל שאינו מלמד בנו אמנות כאלו למדו לסטות'. כי לסטות וגזלה היא בחינת פגם הברית, כמו שכתב רבנו ז"ל במאמר 'גזלה' (סימן סט). כי אפלו אם אינו בא לידי גזלות, אף־על־פי־כן נקרא גזלן כאלו גוזל את הקדוש־ברוך־הוא כביכול, כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד, א), ואין האדם זוכה ורשאי להנות מן העולם עד שיתקן הדברים, שעל־ידי־זה קונה וזוכה אותן הדברים שזה בחינת אסור להנות מן העולם־הזה קדם שיברך, שהוא התקון, ולאחר הברכה הוא שלו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה.), מאחר שהוא תקנו, אבל קדם ברכה נאמר: "לה' הארץ ומלואה", והנהנה בלא ברכה כאלו גוזל את הקדוש־ברוך־הוא וכנסת ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שם בברכות (לה:). ועל־כן צריך האדם לעסק דיקא באיזה עסק, או בתורה או באמנות ומשא ומתן, כדי שיעשה איזה תקון, שבשביל זה בא לעולם־הזה. ועל־כן מי שאין לו אמנות הוא גזלן - כאלו גוזל אותו יתברך, כנ"ל.

נמצא, שהאמנות הוא בבחינת תקון הברית, בבחינת מילה, שהוא בחינת חשמ"ל, שהוא בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי התרגום, שהוא בחינת עץ הדעת כנ"ל. ועל־כן האמנין הם שומרי שכר, כי הם בבחינת שומרי שכר, שהם בבחינת תרגום, בבחינת עץ הדעת, כנ"ל:

הלכות שוכר