# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/62/3/

וזה בחינת החלוקי דינים שיש בין השומרים, כי שואל חיב בכל, כי שואל כל הנאה שלו ועל־כן חיב בכל, כי עקר העלאת המלכות דקדשה מהארבע מלכיות היא על־ידי החסד, בבחינת "והוכן בחסד כסא" (ישעיה טז, ה): ועל־כן כל החפצים של אדם שהם בחינת מלכות שלו, והאדם מקבל הנאה מכל חפץ וחפץ, וזאת ההנאה זה בחינת אהבה, בחינת חסד, שמשם באים כל האהבות וההנאות. ועל־כן צריך כל אדם לראות להעלות כל האהבות וההנאות שיש לו מאיזה חפץ או מאיזה דבר שבעולם - להעלות הכל להשם־יתברך, להעלות האהבה לשרשה לבחינת חסד שבקדשה, ואזי על־ידי־זה, על־ידי שמעלה האהבה שבאותו הדבר לבחינת חסד שבקדשה, על־ידי־זה הוא מעלה את בחינת המלכות מהארבע מלכיות, על־ידי החסד שבקדשה, שעל־ידי־זה עקר העלאת המלכות כנ"ל, כי החפצים בעצמן הם בחינת מלכות, כנ"ל.

וכשאין מעלה, חס ושלום, האהבה שבאותו החפץ לשרשה, אזי, חס ושלום, על־ידי־זה נותן כח לארבע מלכיות של הסטרא־אחרא, כי כמו שהעלאת המלכות דקדשה - על־ידי החסד שבקדשה, כמו כן להפך, על־ידי האהבות הנפולות, חס ושלום, מתגבר, חס ושלום, מלכות הרשעה, שהם הארבע מלכיות, כי כל התאות שבעולם הם בחינת אהבות נפולות, ועל־ידיהם מתגבר, חס ושלום, מלכות הרשעה על־ידי פגם החסד דקדשה, שמשם באין האהבות הנפולות, וכנ"ל, אבל כשמשברין כל התאות וכל ההנאות, ומעלין הכל לשרשו, לשרש האהבה, שהוא בחינת חסד שבקדשה, על־ידי־זה מכניעין ומבטלין מלכות הרשעה, בחינת הארבע מלכיות וחותכין ומבדילין ומעלין מלכות דקדשה משם, כי עקר עליתה על־ידי החסד כנ"ל, בבחינת "והוכן בחסד כסא", כנ"ל.

וזה בחינת צדקה - שצריכין לתן מכל דבר צדקה, כי על־ידי הצדקה, שהיא בחינת חסד, על־ידי־זה מעלין את המלכות שהיא בחינת העשירות, מהארבע מלכיות כנ"ל, ואזי כשמעלין כל האהבות וההנאות שיש לו מכל חפץ וכל דבר שבעולם - מעלין הכל לשרש החסד שבקדשה כנ"ל, ואזי מעלין את המלכות שהיא בחינת עשירות מהארבע מלכיות, ומעלין אותה אל אור הפנים כנ"ל, אזי נשמרין מכל מיני הזקות, מגנבה ואבדה ואנסין, כנ"ל.

וזה בחינת (כתבות סו:): 'מלח ממון חסר', כי מי שרוצה לשמר ממונו שיתקים בידו ולא ישלט בו שום הזק אזי 'חסר', הינו שיתן צדקה, כמו שפרש רש"י שם. כי על־ידי הצדקה שהיא בחינת חסד, שעל־ידי־זה מעלה את המלכות, שהיא בחינת עשירות, מהארבע מלכיות על־ידי־זה נצולין מכל מיני הזקות, כנ"ל.

ועל־כן השואל שכל הנאה שלו חיב אפלו באנסין - כי מאחר שמקבל הנאה מזה הדבר, הוא צריך לשמר את הדבר אפלו מאנסין, כי הוא צריך להעלות ההנאה והאהבה של אותו הדבר לשרשו - לבחינת חסד שבקדשה ועל־ידי־זה נצולין מכל ההזקות כנ"ל, ועל־כן הדבר עומד ברשותו של השואל אפלו לאנסין, כי עליו מטל השמירה אפלו מאנסין מאחר שההנאה שלו, על־כן הוא צריך לשמר הדבר על־ידי שיעלה כל ההנאות לשרשו לבחינת חסד שבקדשה, ועל־ידי־זה נשמרין מכל ההזקות, כנ"ל.

ועל־כן אם ארע אפלו אנס - השואל חיב, כי האנס בא בגירא דיליה (על ידי החצים שלו), על שלא העלה את המלכות לשרשו, על־ידי האהבה והחסד שבקדשה, כנ"ל: