# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/12/

וזה בחינת מלכיות וזכרונות ושופרות שאנו אומרים בתפלה בראש־השנה. כי מבאר בהתורה הנ"ל שצריכין להוציא הכסופין דקדשה בפיו, כדי שתצא הנפש מכח אל הפעל, ועל זה נתתקן סדר התפלות, עין שם. וזה בחינת מלכיות וכו' שאנו מוציאין הכסופין דקדשה בפינו. כי מלכיות הוא שאנו מקבלין על מלכותו עלינו, ואנו מתפללין שתתגלה מלכותו על כל העולם, שזה עקר הכסופין דקדשה, שצריכין לכסף ולהשתוקק תמיד לקבל על מלכותו עליו באהבה, ולהוציא אלו הכסופין בפיו כנ"ל, ואז יש כח לאלו הבלים לילך ולעורר כל העולם לתשובה, שזהו בחינת תקיעת שופר, כנ"ל.

וזהו בחינת זכרונות - שאז אנו מתפללין שיזכר לנו בריתו אשר כרת עם אבותינו, ומזכירין כל הפסוקים שמדברים מזה כמו שכתוב (תהלים קו, מה): "וישמע אלקים את נאקתם ויזכר להם בריתו" וכו'. ונאמר (ויקרא כו, מב): "וזכרתי את בריתי יעקוב" וכו'. וחותמין: ועקדת יצחק לזרעו וכו' תזכר ברוך וכו' זוכר הברית, הינו כי עתה מתפללין שימשיך עלינו זכות שמירת הברית של אבותינו הצדיקים, כדי שעל־ידי־זה לא יהיה כח לההבלים דסטרא־אחרא הנעשין מכסופין רעים, שלא יהיה להם כח לבלבל העולם להחטיא, חס ושלום, על־ידי הבליהם הרעים בבחינת: "יש הבל" וכו' כנ"ל, כי זכות תקון הברית של אבותינו יתגבר ויעלה לפניו יתברך, עד שעל־ידי־זה יתבררו ויעלו כל ההבלים דקדשה של הכסופין הקדושים של ישראל, וכל ההבלים דסטרא־אחרא של הכסופין רעים יתבטלו לפניהם כאין וכאפס.

ועל־כן מתחילין פסוקי זכרונות בענין נח, כמו שאומרים: וגם את נח באהבה זכרת וכו', כמו שכתוב (בראשית ח, א): ויזכר אלקים את נח וכו', וכל אשר אתו בתבה ויעבר אלקים רוח על הארץ וישכו המים. כי השם־יתברך צוה את נח שיכנס בתבה להיות נסגר שם מפני מי המבול, אף־על־פי שהרבה רוח והצלה לפניו. אך הענין מבאר היטב על־פי הנ"ל, כי מחמת שהדור קלקלו את מעשיהם מאד והלכו אחר תאותיהם וכסופיהם הרעים, עד שהיה העולם מלא מהבלים רעים הנעשים מכסופין רעים, עד שלא היה אפשר להעולם להתקים, על־כן הביא עליהם את מי המבול.

ואז הכרח נח לכנס לתבה ולהסגר שם, כדי שלא יקבל וישאב הבלים רעים של העולם של כסופין רעים, שזהו עקר בחינת רוח רעה שהיה שולט על העולם אז, הינו רוח רעה ממש הנעשה מכסופין רעים, שמחמת זה הכרח לסגר בתבה, כדי להסתיר עצמו מהבלים רעים, שהם רוח רעה הנעשה מכסופין רעים, שעל־ידי־זה היה עקר חרבן העולם אז, וכמבאר בהתורה הנ"ל, שעל־ידי כסופין רעים נעשין נפשות, שהם בחינת נקדות, ומצירין האותיות לרע, בבחינת (תענית ז:) 'לא זכה - נעשית לו סם מות', רחמנא לצלן, ועל־ידי־זה החריבו העולם אז. ונח הצרך להסתר מהם בתבה, כדי שלא ישלטו בו ההבלים רעים, כנ"ל.

וזהו ענין מה שאיתא בזהר (וישב קפב:), שבעדן עקתא צריכין להתחבא, הינו כנ"ל, שעקר כל הצרות, רחמנא לצלן, נמשכין מנפשות רעות הנעשין מכסופין רעים, שעל־ידי־זה נצטירין אותיות התורה להפך, חס ושלום, כנ"ל ועל־כן צריכין להתחבא בחדר, כדי שלא ישאב מההבלים רעים שהם בחינת רוח רעה, רחמנא לצלן, וכמו שכתוב (ישעיה כו, כ): "לך עמי בא בחדריך וסגר דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד כי יעבר זעם". כי צריכין לסגר עצמו בחדרו עד יעבר זעם וחרון אף שנעשה מהבלים רעים, וכנ"ל.

והשם־יתברך ברחמיו זכר אז את נח הצדיק שהיה בתבה ויעבר אלקים רוח על הארץ, ופרש רש"י. רוח ניחא וכו'. הינו שברחמיו נתן כח שיתגברו ההבלים דקדשה של נח, וכל אשר אתו בתבה - שהם בחינת רוח טובה, רוח ניחא, ועל־ידי־זה וישכו המים ונתבטלו מי המבול שעקר שליטתם היה על־ידי הרוח רעה של הכסופין רעים וכנ"ל.

ועל זה אנו מתפללין שגם עתה ירחם עלינו ויזכר את כל ההבלים דקדשה של ישראל של הכסופין טובים, ויברר אותם מההבלים דסטרא־אחרא של הכסופין רעים, שלא יהיה להם כח לשלט עליהם לבלבל את העולם, חס ושלום, בפרט כי עתה יש לנו על מה לסמך, כי כבר היה לנו צדיקים גדולים ונוראים ששמרו את הברית בתכלית, ואנו מבקשים שיזכר לנו זכותם, שזהו ענין כל פסוקי זכרונות שאומרים אחר־כך, שיזכר לנו ברית אבותינו וחותמין ועקדת יצחק וכו', כי עקדת יצחק היא עקר בחינת כסופין טובין שמסר נפשו בחשק נמרץ באמת לעשות רצונו יתברך, שמשם נשרש הנקדה קדושה בלב כל אחד מישראל לכסף ולחשק להשם־יתברך במסירת נפש וכנ"ל, ועל־כן אנו מבקשים שיזכר לנו כל זה, כדי שיתגברו ההבלים דקדשה בכח הצדיקים שומרי הברית, ויעלו לפניו לרצון, ויהיה להם כח להחזיר כל העולם בתשובה. ולא יהיה כח לההבלים רעים שהם בחינת מי המבול לשלט עליהם לבלבל את העולם, חס ושלום.

וזהו עקר בחינת זכירה ש אנו מתפללין שיזכר לנו זכות אבותינו ועקדת יצחק וכו', דהינו שלא יבלבלו ההבלים רעים, חס ושלום, כי בודאי אין שכחה לפניו יתברך, אך כשחס ושלום מתגברין ההבלים רעים כנגד ההבלים טובים זהו בחינת שכחה שהיא בחינת עננין דמכסין על עינין, דהינו שאין הטוב נכר חס ושלום מחמת שחופה עליו הרע, חס ושלום, אבל אנו באין בכח אבותינו ששמרו הברית בתכלית, ואנו מזכירין אותו יתברך, שגם בדור המבול שהיה הדור כלו רע, ולא היה רק נח יחיד בעולם, ולא היה אז זכות צדיקים קדושים כאלו, אף־על־פי־כן חמל השם־יתברך וזכר את נח והגביר ההבלים דקדשה שלו על מי המבול, וכל שכן עתה שישראל בכלל רבם ככלם נכספין מאד מאד להשם־יתברך בכסופין גדולים במסירת נפש, וכבר היה לנו צדיקים קדושים כאלו מימות אבותינו עד עתה, שבזכותם בודאי ראוי שיתבטלו כל ההבלים רעים בעולם ויהיו כאין וכאפס, ויתגברו ויתחזקו ההבלים דקדשה של הכסופין טובים עד שיחזירו כל העולם בתשובה שזהו כל ענין ראש־השנה שהוא ראשון לעשרת ימי תשובה, וכנ"ל.

וזהו בחינת שופרות, כי אחר־כך אנו מתפללין שילכו ההבלים דקדשה, ויעוררו גם כל העולם כלו בתשובה, שזהו בחינת פסוקי שופרות, כי זהו עקר בחינת קבלת התורה על־ידי קול שופר, שמשה רבנו בעצם כחו המשיך כח ההבלים דקדשה, שהם בחינת נפשות קדושות, שעל־ידי־זה נצטירו אותיות התורה לטוב, ועל־ידי־זה זכה לתן את התורה אז. כי באמת התורה היתה במציאות גם קדם לזה, כי התורה קדמה לעולם, אך אותיות התורה אין להם ציור ופעלה כי אם כפי הנקדות הנעשין על־ידי הכסופין וכו', כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, עין שם. ועל־כן לא נתנה התורה עד שבא משה, כי אז נזדככו ישראל בכחו של משה, עד שהתגברו הכסופין דקדשה שלהם וצירו אותיות התורה לטוב, ועל־כן נתנה התורה בקול שופר שהוא בחינת הבלים דקדשה כנ"ל. וזהו בחינת וקול שופר חזק מאד וכו'. חזק מאד דיקא, דהינו שקול השופר שהוא הבלים דקדשה היה הולך ומתחזק מאד כדי להכניע ולשבר כל ההבלים דסטרא־אחרא שלא יהיה להם כח לציר אותיות התורה חס ושלום להפך כנ"ל.

ועל־כן מתפללין אחר פסוקי שופרות שיקבץ כל הנדחים, וכמו שכתוב: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים והנדחים וכו'. כי זה עקר ברכת שופרות - שיתגברו ההבלים דקדשה של השופר וילכו ויתפשטו בעולם עד שיחזירו כל העולם בתשובה ויקבצו כל הנדחים והאובדים להחזירם כלם אל הקדשה, והכל בכח ההבלים דקדשה וכנ"ל: