# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/15/

ואז מכניסין הפרנסה מחוץ לפנים, בבחינת אית לן בירא בדברא עילא ליה למתא וכו', עין שם בסוף התורה היטב, וזהו בחינת סכה, שעל־ידי־זה העכו"ם טורחין בשביל פרנסתנו כנ"ל, ואז מכניסין הפרנסה מחוץ לפנים, שכל זה הוא בחינת סכה, כי הסכה היא בבחינת ממצע בין חוץ לפנים, דהינו בין בית ושדה, כי הבית מקף מחצות לגמרי ומקרה היטב, ובשדה ובחוץ אין שם שום מחצות, והסכה היא ממצע ביניהם, כי זה עקר מצות סכה - לצאת מדירת קבע ולישב בדירת ארעי, שהם מחצות הסכה שאינם מקרים היטב והאויר מבחוץ נמשך לתוכה, נמצא, שהסכה ממצע בין בית וחוץ, כי זה עקר בחינת סכה, להכניס האכילה והפרנסה מחוץ לפנים לתוך הבית.

וזה בחינת וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה - 'באספך מן השדה' דיקא, הינו כשצריכין לאסף ולהכניס את הפרנסה והאכילה מן השדה לתוך הבית, דהינו מחוץ לפנים, אז צריכין לעשות סכה שהיא ממצע בין חוץ לפנים, שעל־ידי מצוה זאת מכניסין גם ברוחניות כל השפע והאכילה והפרנסה מחוץ לפנים, דהינו מהעכו"ם והרשעים לישראל, בבחינת 'עילא לה למתא' שנעשה על־ידי החבלים דקדשה בחינת 'אפשילו לי חבלי' וכו' (כמבאר שם בהתורה הנ"ל), שהם בחינת (הושע יא, ד): "בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה", שהם בחינת סכה, שהוא בחינת עבתות אהבה וחסד בין ישראל לאביהם שבשמים, כי אז עקר ההתחברות והאהבה, כי סכה בחינת אהבה וחסד, בחינת חבוק יד ימין, כידוע (פרי־עץ־חיים, סכות, פרק א), וכמובא בדבריו ז"ל במקום אחר (סימן מח):