# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/2/

והענין, כי ה' יתברך ברא כל הבריאה רק בשביל האדם הבעל בחירה. ועל־כן היה רצונו יתברך שהאדם ינהיג ויקים כל העולם ומלאו. וכמו שכתוב (תהלים קטו, טז): "והארץ נתן לבני אדם".

ועל־כן רצה שיתנהג כל העולם ומלאו על־ידי אתערותא דלתתא דיקא, דהינו על־ידי מעשה בני אדם התחתונים דיקא, שהם דיקא ינהיגו ויחיו ויקימו את כל העולם. אך בתחלת הבריאה שלא היה עדין שום אדם - היה בהכרח שיברא את העולם בנפלאותיו לבדו בלי שום אתערותא דלתתא, אבל ברא כל הדברים חסרים. עד שהאדם יתקן אותם, כדי שישלמו כל הדברים על־ידי אתערותא דלתתא על־ידי מעשה בני אדם דיקא, ואז על־ידי שהאדם משלים ומתקן הדבר - נחשב כאלו הוא בעצמו עשה את הדבר ובראו. כי כן הדבר שעקר הבריאה צריכה להיות על־ידי אתערותא דלתתא, דהינו על־ידי מעשים טובים של הצדיקים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה לו, ד): 'עולמי עולמי! מי בראך, יעקב בראך' וכו', ומשם נשתלשל שגם בגשמיות כל הדברים חסרים וצריכים תקון על־ידי מעשה בני אדם התחתונים דיקא, ומחמת זה בעצמו כל הדברים חסרים מתחלת הבריאה, מחמת שנבראו בלי אתערותא דלתתא, שאז אין שלמות להבריאה, כי עקר שלמות הבריאה היא על־ידי אתערותא דלתתא דיקא, כנ"ל.

ומזה נמשך האמנות של כל האמנים בעלי המלאכות, כי האמן דיקא צריך לעשות הכלי מהעץ והמתכות, כי עקר תקון שלמות הכלים, שהוא שלמות הבריאה, הוא על־ידי בני אדם התחתונים דיקא, כי כמו שצריכין בני האדם לתקן ולהשלים העולם ברוחניות על־ידי מעשיהם הטובים שבשביל זה נברא הכל, כמו כן צריכין גם בגשמיות - שבני אדם דיקא ישלימו ויתקנו כל הדברים שבעולם, ועל־כן אין לשום דבר שלמות מתחלת הבריאה, כי החטים צריכין לטחן וכו' וכן העצים והמתכות וכו' צריכין אמנים לעשות מהם כלים. וכל זה מחמת בחינה הנ"ל, כי הכל צריך שישלם על־ידי הבן אדם דיקא, וכנ"ל.

ובאמת הכל אחד, כי על־ידי שעושה הכלי ומשלים הדבר בגשמיות על־ידי־זה מגיע הדבר לשלמותו גם ברוחניות, כי זה ידוע שהכל נברא רק לכבודו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ו, יב): 'כל מה שברא הקדוש־ברוך־הוא' וכו', הינו בשביל ישראל שיקימו את התורה ויעבדו אותו יתברך על־ידי כל הדברים שבעולם. וכל זמן שלא נתתקן הדבר בגשמיות - בודאי אין יכולין לעבד השם־יתברך עם זה הדבר, כמו למשל עץ או מתכת, כל זמן שהוא גלם ולא עשו ממנו כלי - אינו נצרך להאדם ואינו יכול לעבד בו השם־יתברך. אבל כשלוקח האמן העץ והמתכת ועושה ממנו כלי, כגון כף או קערה. ואז הוא נצרך להאדם, ואז האדם יכול לעבד בו השם־יתברך. כי אוכל עם הכף והקערה לכבוד שבת או שמכבד בהם אורחים, וגם מברך על המאכל שאוכל בהם תחלה וסוף. כי בודאי ישראל עם קדוש עובדים את השם־יתברך בכל הדברים שבעולם, אבל אי אפשר להם לעשות עבודתם בשום דבר, כי אם אחר שנתתקן ונעשה כלי. ואז מתקנים ומשלימים את הדבר ברוחניות על־ידי שעובדים בו את השם־יתברך, שזה עקר חיות ושלמות של כל הדברים שבעולם. נמצא, על־ידי שהאמן מתקן ועושה את הכלי בגשמיות, על־ידי־זה מגיע הדבר לשלמותו גם ברוחניות: