# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/23/

ועל־כן נקרא הצדיק צופה ושומר, כמו שכתוב (יחזקאל ג, יז): "צפה נתתיך". ופרש רש"י: 'שומר', כי עקר השמירה על ידו, מחמת שעל ידו זוכין לכסופין דקדשה, שעל־ידי־זה עקר השמירה כנ"ל. ואם היו הכל זוכין לזה בשלמות - לבחינת צדיק, שהוא בחינת ברית עלאה (זהר וישב קפד.), בחינת שמירת הברית בשלמות, בודאי לא היו צריכין שום שמירה בגשמיות, כי היו מתבטלים כל המזיקי עלמא על־ידי הכסופין והנפשות טובים שנמשכין על־ידי הצדיק, וכנ"ל.

אך עקר השמירה שצריכין שמירה גם בגשמיות זה נמשך מבחינת השלשים ותשע מלאכות שנמשכין מבחינת ברית תתאה (תקוני־זהר סב, צד.), שהוא בחינת נער, בחינת עבד, שמשם כל העבודות והיגיעות של עסקי העולם־הזה, שכלם כלולים בשלשים ותשע מלאכות, ומשם נמשך שצריכין שמירה גם בגשמיות. כי עקר השלשים ותשע מלאכות נמשכין מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שנגזר אז (בראשית ג, יט): "בזעת אפיך תאכל לחם" וכו', שהם השלשים ותשע מלאכות, כידוע (ספר הלקוטים תצא כה), ועקר פגם עץ הדעת טוב ורע היה בחינת הפגם של הנכנסין לפרדס שלא יצאו בשלום כמו רבי עקיבא, כמובן בתקונים (תקון מ, פ:).

ועקר הפגם שלהם על־ידי שלא צירו אותיות התורה לטוב על־ידי כסופין טובים, ולא כללו בחינת למדן וצדיק יחד, רק עשו פרוד בין בחינת למדן ובין בחינת צדיק, שזהו בחינת מקצץ בנטיעות, כמובן היטב בהתורה הנ"ל, עין שם היטב, שזהו בחינת הפגם של הלומדים החולקים על הצדיקים, שאומרים: שעקר הוא רק הלמוד בעצמו ואין צריכין להתקרב לצדיקים לתקן מעשיו כלל, ולבסוף זה וזה לא עלתה בידם, כי אחר־כך משליכין גם למוד התורה אחר גום, כאשר מצוי בעונותינו הרבים בכמה אנשים, שבימי נעוריהם עסקו בתורה קצת, ואחר־כך פרקו על תורה לגמרי, וגם קלקלו מעשיהם יותר מעמי הארץ. וכל זה מחמת שלא השגיחו על תקון מעשיהם כלל, ולא השתדלו להתקרב לצדיקי אמת. ואמרו, שעקר הוא הלמוד, ולבסוף זה וזה לא נתקימה בידם, כי באמת עקר תקון למוד התורה הוא על־ידי בחינת צדיק, ומי שמפריד בחינת למדן מבחינת צדיק - הוא בחינת אחר שקצץ בנטיעות.

כי 'תכלית תורה - תשובה ומעשים טובים', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יז.) - 'שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו וברבו' וכו'. כי בחינת למדן הוא בבחינת ברית תתאה, בחינת עבד שהוא תחת ברית עלאה, שהוא בן חורין בחינת אברהם. וכשהלמדן כפוף להצדיק, אזי זוכה לציר אותיות התורה לטוב על־ידי כח הצדיק, שהוא הרב הדומה למלאך ה' צבאות - שאותיות התורה מבקשים להצטיר מפיו וכו', כמו שמבאר שם. אבל כשאינו כפוף תחתיו, מכל שכן וכל שכן כשחס ושלום חולק עליו, אזי לא זכה נעשה לו סם מות, כי מציר אותיות התורה להפך, חס ושלום.

הכלל, שעקר התקון של כל העולמות הוא על־ידי הצדיקי האמת - שהם בתכלית שמירת הברית באמת בשלמות, שהוא דיקא זוכה לציר אותיות התורה לטוב - שיעשו ויפעלו פעלות טובות בעולם לתקן הכל. ואפלו מי שאינו זוכה לזה - לבחינת צדיק בשלמות, אף־על־פי־כן, אם הוא מכניע את עצמו על כל פנים תחת הצדיק כעבד תחת אדוניו, אזי כל תורתו ולמודו וכל מעשיו מקבלים תקון על־ידי הצדיק - שמציר הכל לטוב, ואזי נאמר עליו גם כן 'זכה נעשה לו סם חיים' על־ידי כח הצדיק. אבל להפך, שאינו מכניע את עצמו, חס ושלום תחת הצדיק, מכל שכן כשחולק עליו, חס ושלום, אזי נאמר עליו: 'לא זכה' וכו', כי מפריד בחינת למדן מבחינת צדיק שזהו בחינת מקצץ בנטיעות, שמשם עקר סטרא דמותא, כי זהו בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע כנ"ל, שאז נגזר: "כי ביום אכלך ממנו" וכו', וכנ"ל: