# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/25/

וכל המשא־ומתן והעסקים והמלאכות כלם הם בבחינת ששת ימי החל, שהם בבחינת ששה סדרי משנה, שהוא בחינת למדן, ששם צריכין ברור על־ידי השלשים ותשע מלאכות, כשזוכין לעשותם בקדשה, בבחינת שלשים ותשע מלאכות המשכן.

כי מי שזוכה לשמירת הברית בשלמות שהוא בחינת צדיק האמת, הוא אין צריך שום יגיעה ומלאכה כלל, כי מלאכתו נעשית על־ידי אחרים כמו חסידים הראשונים ורבי שמעון בר יוחאי, שהיתה מלאכתן מתברכת כי היתה תורתם אמנותם (שבת יא.), 'אמנותם' דיקא, דהינו שהאמנות של כל המלאכות שהוא מה שצריכין להשלים כל הדברים שמחסרין תקון להשלים אותם על־ידי האמנות כנ"ל, זה היה נעשה אצלם ממילא על־ידי עסק התורה שעסקו בקדשה יומם ולילה, כי זכו תמיד לציר אותיות התורה לטוב, שעל־ידי־זה נתתקן הכל ממילא כמו קדם חטא אדם הראשון, שלא היינו צריכין להשלים כל הדברים על־ידי השלשים ותשע מלאכות, רק הכל היה נשלם על־ידי תפלה לבד, כמובן בדברי רבותינו ז"ל (חלין ס:).

אבל מי שאינו זוכה לבחינת צדיק בשלמות, אף־על־פי שהוא איש כשר - אזי הוא בבחינת ברית תתאה. ואזי צריך איזה עסק במשא ומתן או מלאכה - כדי לברר הדבר מפגם אחיזת עץ הדעת טוב ורע.

אבל צריך שיעשה העסק בקדשה ובטהרה על־פי התורה כדי שיזכה לבררו, והעקר שצריך לקשר את עצמו לצדיק האמת שהוא בחינת שבת, שממנו עקר תכלית שלמות הברור. וכל אחד כפי קרובו אל הצדיק - כן פורק מעצמו על המלאכות כי זוכה להשלים הברור על־ידי כח הצדיק וכנ"ל. אבל על כל פנים, אפלו אם הוא מכרח לעסק באיזה עסק ומלאכה, עקר תקונו על־ידי הצדיק שהוא בחינת שבת - שיכון במחשבתו שעושה העסק כדי שיוכל להחזיק את הצדיק, וכדי שיוכל לקבל שבת בכבוד. ואז העסק שלו בקדשה, וזוכה לברר ולתקן על־ידי העסק שלו תקונים גדולים: