# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/26/

וזה בחינת שמירת השומרים, כי שם צריכין שמירה גשמיית גם כן, כי בבחינת ששת ימי החל ששם צריכין עסק השלשים ותשע מלאכות לברר על ידם כנ"ל, שם צריכין שמירה בגשמיות - לשמר ממזיקי עלמא שיונקים מפגם עץ הדעת. כי במקום שצריכין לעשות איזה עסק ומלאכה - שם צריכין שמירה גם בגשמיות. אבל אפלו כששומרים בגשמיות, עקר כח השמירה נמשך על־ידי הצדיק שהוא בחינת שבת, שמשם הכסופין דקדשה שמשם עקר השמירה, כנ"ל.

ויש שני מיני שמירות, שמירה מגנבה ואבדה ושמירה מאנסין, והם נמשכין מבחינת שמירת ברית עלאה ושמירת ברית תתאה, כי גנבה ואבדה הוא על־ידי פגם הדעת, כי הגנב בא בשנה בעת הסתלקות הדעת, וכן אבדה בא על־ידי הסח הדעת, ועל־כן תקונם על־ידי בחינת שמירת ברית תתאה, שהוא בחינת למדן בתורה, שהוא הדעת, שעל־ידי־זה משלים הדעת ונצול ונשמר מגנבה ואבדה [וגם זה צריך לקבל מכח הצדיק, כי למדן בלא צדיק אינו כלום, כנ"ל].

אבל לשמר מאנסין אי אפשר כי אם על־ידי בחינת שמירת ברית עלאה, שהוא בחינת שמירת הברית בשלמות, כי הוא מכניע ומבטל סטרא דמותא, בחינת (שמות כב, ט): "ומת או נשבר", וגם הוא יכול לעמד כנגד כל הגזלנים והרוצחים הבאים באתגליא לקח בחזקה, כי הוא גבור הכובש את יצרו (אבות ד, א), שהוא הורג ומכניע בגבורתו כל המזיקין והגזלנים הרוצים להזיק ולקלקל, חס ושלום, בבחינת (תהלים צא, יג): "על שחל ופתן תדרך", וכמו שכתוב בדוד (שמואל־א' יז, לו): "גם את הארי והדב הכה" וכו':