# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/27/

וזהו בחינת החלוקי דינים שבין הארבעה שומרים, ש כל מי שיש לו הנאה יותר מהחפץ - הוא חיב יותר באחריות השמירה, כי שומר חנם פטור בכל ושואל חיב בכל אפלו באנסין, ושומר שכר והשוכר חיבין בגנבה ואבדה ופטורין באנסין, כי כל אחד כפי ההנאה שיש לו מאיזה דבר כן הוא מחיב לברר ההנאה שהוא בחינת כסופין, כי לכל דבר הנאה האדם כוסף וחושק, אבל צריך לברר הכסופין והחשק של כל ההנאות שבכל דבר - לבררו מכסופין והבלים דהאי עלמא שפלה, לבררם ולהעלותם לשרשם לכסופין דקדשה, דהינו שלא יחשק ויכסף שום דבר הנאה כי אם בשביל השם־יתברך. ומי שזוכה לזה בשלמות - הוא בודאי נשמר מכל דבר רע, בבחינת (תהלים צא, יג): "על שחל ופתן תדרך כי בי חשק", כנ"ל.

ועל־כן השואל שכל הנאה שלו - חיב בכל אפלו באנסין, כי מאנסין אי אפשר לשמר על־ידי שום שמירה והשתדלות, כי מי יוכל לשמר ממיתה ושבירה וכו', ועל זה נאמר (תהלים קכז, א): "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר", כי מאנסין אי אפשר לשמר, כי אם השם־יתברך בעצמו ששומר עמו ישראל בזכות וכח הצדיק האמת - שאין לו שום כסופין והנאה מזה העולם, רק הוא מעלה כל הכסופין וההנאות להשם־יתברך, כנ"ל, והוא יכול לשמר אפלו מאנסין. ועל־כן השואל, שכל הנאה שלו - חיב אפלו באנסין, כי הוא מחיב להמשיך השמירה מהצדיק האמת, שמעלה כל ההנאות והכסופין להשם־יתברך, שמשם עקר השמירה אפלו מאנסין, כי על השואל חל חיוב אחריות השמירה הזאת מאחר שכל הנאה שלו, וכנ"ל.

אבל השומר שכר והשוכר אינם חיבים כי אם בגנבה ואבדה ופטורים מאנסים, כי הם אין כל ההנאה שלהם, ואין חל עליהם השמירה הנמשכת מברור ההנאות והכסופין, רק חיוב השמירה שלהם היא בבחינת הברור של בחינת ברית תתאה, שהוא בחינת ששת ימי המעשה, שהוא בחינת הברור הנעשה על־ידי כל העסקים והמלאכות, שהוא הברור הנעשה על־ידי בחינת למוד התורה, שעל־ידי־זה אין יכולין לשמר, כי אם מגנבה ואבדה שבאים מהסח הדעת אבל לא מאנסין, וכנ"ל:

כי כל המשא־ומתן והעסקים והמלאכות הם רק בבחינת ברור הזה, ששם מועיל השתדלות האדם ושמירתו, ועל־כן מי שאין תורתו אמנותו - צריך לעשות איזה דבר כגון משא ומתן או מלאכה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי ראה ע) על פסוק (דברים טו, יח): "וברכך בכל אשר תעשה". כי על־ידי העשיה והעסק מבררין הברור הנעשה על־ידי הדעת הנמשך מבחינת ברית תתאה, שהוא בחינת למדן, בחינת מט"ט וכו' וכנ"ל, אבל ההשתדלות לבד בודאי אינו מועיל כלום. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין פב.): שאין העניות מן האמנות ולא עשירות וכו'. וכמו שכתוב (תהלים עה, ז): "כי לא ממוצא וממערב וכו' כי אלקים שפט זה ישפיל וזה ירים". וכתיב (דברי הימים־א כט, יב): "והעשר והכבוד מלפניך". כי עקר שלמות כל הברכות וכל ההשפעות הוא רק על־ידי שלמות האמונה שנמשך על־ידי הצדיק, שהוא בבחינת ברית עלאה שבחינת ברית תתאה בחינת מט"ט נכלל בו וכנ"ל. ועל־כן השומר שכר שמחיב את עצמו לשמר בשכר שמקבל - אינו מקבל עליו כי אם השמירה הנמשכת מבחינת הברור הנעשה, על־ידי השתדלות האדם באיזה עסק ומלאכה, שהוא בחינת הברור של ששת ימי המעשה בחינת ששה סדרי משנה וכו', שעל־ידי־זה אין יכולין לשמר כי אם מגנבה ואבדה שבאין בהסח הדעת, וכנ"ל: