# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/29/

הכלל, היוצא למעשה, שהאדם צריך לשמר עצמו מאד מאד מכסופין רעים, וירגיל מחשבתו תמיד לכסף ולחשק רק כסופין טובים שיתגעגע ויחשק ויכסף תמיד להתקרב להשם־יתברך ולתורתו ועבודתו. ואפלו כשבאים עליו מחשבות והרהורים של תאות וכסופין של הבלי העולם - ירגיל עצמו לאחז מחשבתו להטותה מכסופין אלו, ולהמשיכה לכסופין טובים שהם עקר הטוב באמת לעולמי עד ולנצח נצחים, כי המחשבה ביד האדם להטותה למקום שרוצה.

וביותר צריך לשמר הדבור, ששם עקר מוצא הנפש, מכח אל הפעל - לטוב או להפך, חס ושלום, על־כן צריך לשמר את עצמו מאד מאד לבלי לדבר שום דבור רע, חס ושלום, שעל כל פנים לא יוציא מפיו התאות והכסופין של הבלי העולם־הזה שבאים על לבו, רק יהפך הדבר ויוציא בפיו כסופין טובים, כי על־ידי דבורים של כסופין טובים יוצאים הנפשות טובים מכח אל הפעל, ומצירים אותיות התורה לטוב - לעשות פעלות טובות ולהמשיך כל הברכות וההשפעות בעולם. ואלו הנפשות טובים הולכים בעולם ומעוררים כל העולם להשם־יתברך ולתורתו. ולהפך - להפך, חס ושלום, וכנ"ל.

וזה שאמר דוד המלך, עליו השלום (תהלים יז, ג): בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא, זמתי בל יעבר פי - הינו שדוד המלך, עליו השלום, מתודה עבור כלל ישראל ואומר: האמת ידעתי שלא עמדתי בנסיון כשבחנת אותי וכו', כי צרפתני בל תמצא. ועל־כן מאז והלאה אני שומר עצמי כשבאין עלי מחשבות ומזמות של תאות וכסופין של העולם־הזה, שעל כל פנים לא אוציאם בפי, חס ושלום. וזהו, זמתי בל יעבר פי - הינו כשבאים עלי מחשבות ומזמות לא טובים אני שומר עצמי מאד בל יעבר פי - שלא יעברו ויצאו מפי, חס ושלום, כדי שלא להוציא הנפשות לא טובים מכח אל הפעל, חס ושלום וכנ"ל. רק אני מרגיל עצמי לדבר תמיד דבורים קדושים של כסופין טובים - לקרות תמיד אליך שתשיבני אליך באמת, שעל־ידי־זה יוצאים נפשות טובים, שהם מצירים אותיות התורה לטוב, שעל־ידי־זה נשלמין כל הפעלות והעשיות לטובה, כי אותיות התורה הם פועלים, וכפי מה שמצירין אותם על־ידי הכסופין שמוציאין בפה - כן פועלים בעולם, כמבאר היטב שם בהתורה הנ"ל.

וזהו: לפעלות אדם בדבר שפתיך - שכל הפעלות אדם, הינו כל הפעלות והעבדות שהאדם צריך לפעל ולעשות בזה העולם, אני נשמר מעתה - שיהיה בדבר שפתיך - שהם דבורים קדושים, דהינו שלא אדבר - רק דבורים קדושים, שהם דבר שפתיך - כדי שעל־ידי־זה יהיו נגמרין כל הפעלות אדם לטובה, כי כל הפעלות אדם נעשין כפי מה שמציר אותיות התורה על־ידי דבוריו וכנ"ל. ועל־ידי־זה אני שמרתי ארחות פריץ - כי דבור יש לו כח גדול, ועל־ידי ששמרתי עצמי מלדבר דבורים של תאות וכסופין רעים, רק הרגלתי לשוני לדבר תמיד דבורים של כסופין טובים כנ"ל, על־ידי־זה אני שמרתי ארחות פריץ - שזכיתי להשמר ולהנצל מארחות פריץ שהם דרכים רעים, רחמנא לצלן, רק תמך אשורי במעגלותיך וכו' שעל־ידי הדבורים טובים על־ידי־זה תמך אשורי במעגלותיך בל נמוטו פעמי - כי הם תומכים וסועדים אותי לילך במעגלותיך ובל נמוטו פעמי מהם, אף־על־פי שרצו לדחותי מהם כמו שרצו, רחמנא לצלן, אבל השם־יתברך עזרני בכח הדבורים הטובים ל תמך אשרי במעגלותיך בל נמוטו פעמי, וכנ"ל.

וזהו שסים: אני קראתיך כי תענני אל - כי אני על משמרתי עמדתי וקראתיך תמיד, שתזכני לילך בדרכיך ואתה עניתני תמיד, ועל־ידי־זה זכיתי שאתה תומך אשורי במעגלותיך וכו'. כי כל זה הוא ענין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, שצריכין להרגיל את עצמו בזה הרבה, דהינו שירגיל את עצמו לכסף ולחשק תמיד כסופין טובים: מתי יזכה לסור מרע ולעשות הטוב בעיניו יתברך תמיד וכו', ולהוציא הכסופין בפיו בכל יום, ועל־ידי־זה יזכה להנצל מארחות פריץ, רק השם־יתברך יתמך אשוריו במעגלותיו וכו' וכנ"ל:

הלכות חכירות וקבלנות