# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/32/

ועל־כן באמת עקר הברכה והפרנסה הוא על־ידי בחינת צדיק ושבת, שהם בחינת תקון הברית ואמונה, שעל־ידי־זה זוכין לכסופין דקדשה וכו', שעל־ידי־זה אכילתו ופרנסתו בבחינת לחם הפנים, ואז הכל טורחין בשביל פרנסתו, כי הוא זוכה להכניס הפרנסה מחוץ לפנים על־ידי הכסופין והנפשות טובים שזוכה על־ידי בחינת ברית ושבת, וכמבאר שם בהתורה הנ"ל היטב עין שם.

וזה שהיו נוהגים הצדיקים לצאת לשדה לקבל שבת, כמו שכתוב (שיר השירים ז, יב): "לכה דודי נצא השדה". כי עקר הברכה הוא משבת שהוא אמונה ותקון הברית, כמו שכתוב (שמות לא, טז־יז): "ברית עולם ביני" וכו'. ועל־כן שבת מקור הברכה דמינה מתברכין כל שתא יומין, כי שבת הוא שביעי שמשלים כל הברכות שהם בחינת ששה ברכות כנגד ששת ימי המעשה, אבל אין שלמות להברכות כי אם על־ידי שבת אמונה, כמו שמבאר שם עין שם. ועל־כן כד עיל שבתא, אז צריכין להכניס השפע והפרנסה מחוץ לפנים, שתהיה האכילה בבחינת לחם הפנים שמצותיו בשבת דיקא, שאז מסדרין לחם הפנים שתים עשרה חלות להשלים האחת עשרה ברכות של המפיס העני להשלימם על־ידי שבת אמונה, ואז נעשין שתים עשרה, בחינות שתים עשרה חלות של לחם הפנים.

ועל־כן אז בכניסת שבת יוצאין אל השדה, כדי להכניס השפע מחוץ לפנים, מבחינת שדה לבית, שתהיה האכילה בבחינת לחם הפנים וכנ"ל. כי בשדה שם אחיזת החיצונים, מחמת ששם שולטין כל ההבלים של הכסופין דהאי עלמא שפלה. ועקר הקדשה של איש הישראלי הוא בפנים בתוך הבית, בבחינת (תהלים מה, יד): "כל כבודה בת מלך פנימה". וכמו שכתוב (ישעיה כו, כ): "לך עמי בא בחדריך". מחמת ששם מקף מחצות ואין שולטין שם האוירים רעים של כסופין רעים של בני העולם.

ועל־כן היה "עשו איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז), כי עשו נמשך אחר כסופין והבלים רעים שמצויים בחוץ בשדה, ויעקב ברח מהם לתוך אהלי תורה ותפלה. וזהו מה שמבאר בכתבי האר"י בכונות שבת בענין שדה (פרי־עץ־חיים הקדמה), ששם אחיזת הסטרא־אחרא בחינת (דברים כב, כז): "כי בשדה מצאה", בחינת (בראשית ד, ח): "ויהי בהיותם בשדה", כי בשדה בחוץ שם אחיזת החיצונים שהם בחינת הבלים רעים שנמשכין על־ידי פגם הברית ופגם אמונה.

וזה עקר יגיעתו ועבודתו של האדם לזכות לקדשת שבת - להכניס השפע וניצוצות הקדשה מחוץ לפנים, משדה לבית, וכל אחד כפי מה שזוכה לבחינת קדשת שבת ותקון הברית שמשם הבלים ונפשות דקדשה, כמו כן פורק ממנו על עבודת השדה בגשמיות, כי זוכה שתהיה אכילתו בבחינת לחם הפנים, כי מכניס השפע לפנים על־ידי קדשת שבת וכו', ואז הכל טורחין בשביל פרנסתו, והוא אינו צריך לעשות עבודות גשמיות של השדה, ולהפך - להפך, חס ושלום.

ועל־כן זה החוכר שקבל על עצמו עבודת השדה - תלינן הקלקול בו, מחמת שהוא בבחינת "איש שדה" - שקבל על עצמו לצאת לחוץ לעבד עבודת השדה, ששם אחיזת הבלים וכסופין לא טובים, שמשם כל קלקולי השדה כנ"ל, על־כן תולין על־פי הרב הקלקול בו. כי בעל הקרקע הוא כנגד החוכר בבחינת פנימי, כי הוא פרק ממנו עבודת השדה ויושב בבית בפנים, וזה החוכר צריך לטרח עבורו בשביל פרנסתו לצאת לחוץ לעבד עבודת השדה, על־כן תולין בו הקלקול שאחיזתו בחוץ על־ידי הבלים רעים שמתפשטין בחוץ וכנ"ל.

אם לא שהוא מכת מדינה אז מנכה לו מחכירו - כי מכת מדינה זה נמשך מבחינת (קהלת ח, יד): "יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל", דהינו מה שהולכין ההבלים ומתגלגלים מזה לזה, ונעשה ערבוביא בעולם, שלפעמים מגיעין הבלים רעים לצדיקים וכו', ומשם נמשך בחינת מכת מדינה, חס ושלום, שנתפסין הכשרים והצדיקים בעון הרשעים, על־ידי ההבלים והכסופין רעים שלהם. ועל־כן אז אין תולין הקלקול בהחוכר שהוא בחוץ, ששם מתפשטין כסופין שאינם טובים. כי מאחר שהוא מכת מדינה אין יודעין בשביל מי הרעה הזאת, וגם אין ראיה ממה שבעל הקרקע בפנים והחוכר בחוץ שמחמת זה הקלקול מהחוכר כנ"ל. כי כשיש מכת מדינה אין ראיה מזה מאחר שמכת מדינה נמשך מבחינת יש הבל הנ"ל, שאז יש כמה הפוכים בעולם גם בגשמיות, כי יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכו'. ועל־כן יכול להיות שהקלקול מבעל הקרקע אף־על־פי שיושב בפנים בבית.

אבל כל זמן שיכולין לתלות הקלקול בהחוכר תלינן בו יותר מבבעל הקרקע, ועל־כן אם נשתדפו כל שדותיו של החוכר - תלינן הקלקול בו, אף־על־פי שהוא מכת מדינה, מאחר שרואין שנשתדפו כל שדותיו, אמרינן שהוא משום לתא דידיה (מזל שלו), אבל אם נשתדפו כל שדותיו של בעל הקרקע - אין תולין בו הקלקול, כי רב הקלקולים של השדה תולין בהחוכר שקבל עליו עבודת השדה שהוא בחוץ, ששם מצויים הבלים דהאי עלמא, שמשם כל הקלקולים מחמת שהם מונעים להכניס השפע מחוץ לפנים, וכנ"ל: