# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/35/

על־פי התורה 'אית לן בירא' הנ"ל יתבאר ענין קרח, כי מבאר שם, שצריכין לעבודת הבורא יתברך להיות צדיק ולמדן כי לא עם הארץ חסיד וכו', ולהפך למדן בלא חסיד וצדיק - בודאי אינו כלום, כי לא זכה - נעשית לו סם מות, כי מציר אותיות התורה להפך וכו', כמבאר שם היטב. וזהו בחינת ארבעה שנכנסו לפרדס וכו', עין שם, מבאר שם שמי שהוא רק למדן לבד ואינו חסיד וצדיק כלל הוא בחינת אחר שקצץ בנטיעות וכו', עין שם.

וזהו בחינת פגם קרח, שהוא בחינת המחלקת של המתנגדים על הצדיקים והחסידים האמתיים, שכל כחם מחמת הלמוד שלהם שלמדו תורה. קצתם לומדים בגמרא פרוש תוספות, ויש שלומדים גם קבלה וכתבים, אבל מעשיהם אינם כהגן, ויש מהם מקלקלים לגמרי, רחמנא לצלן, ויש שאין יודעים מקלקולם כל־כך, אבל על כל פנים הם מתרשלים בעבודת ה' ואין מתפללים בכונה וביגיעות, ורודפים אחר ההבל של ממון וכבוד והתנשאות וכיוצא, והם מתגרים בהכשרים ויראים תמימי הדרך ההולכים בתורת ה' באמת, העוסקים בתפלה ומעשים טובים בכח ובכונת הלב לשמים, והם עומדים בכל פעם וחולקים עליהם בכמה מיני רדיפות וליצנות בלי שעור.

וזה בחינת עדת קרח, כי קרח היה חכם ולמדן גדול, ועקר הפגם שלו שרצה להפריד בין למדן וצדיק, כאלו עקר המעלה הוא בחינת למדן לבד. וזהו שאמרו (במדבר טז, ג): "כי כל העדה כלם קדשים" וכו'. ודרשו רבותינו ז"ל (תנחומא קרח ד): כלם שמעו בסיני "אנכי ה' אלקיך" וכו', הינו שאמרו, מאחר שכלם שמעו "אנכי" וכל עשרת הדברות שהם כלל התורה, אם כן, אין למשה ואהרן שום מעלה והתנשאות, כמו שכתוב שם (במדבר טז, ג): "ומדוע תתנשאו על קהל ה'".

וזה בחינת פגם הנ"ל, שסמכו על הלמוד לבד, וכפרו בעקר האמת, כי עקר המעלה וההתנשאות אמת של כל אחד מישראל על חברו הוא רק על־ידי מעשים טובים, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה (אבות א, יז), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יז.): 'שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט ברבו ובאביו ובמי שגדול ממנו' וכו'. כי אם היו מאמינים בהאמת שהעקר הוא קיום התורה - לא היו אומרים: "ומדוע תתנשאו" וכו', כי היה ראוי להם להבין האמת שמשה ואהרן קדשתם גבה מאד מאד, והם משקעים עדין בתאות עולם־הזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא קרח ה) על פסוק (במדבר יז, ג): "את מחתות החטאים" וכו' - 'הם חטאו על נפשותם' וכו', אבל הם רצו להפריד בחינת למדן מצדיק, כאלו העקר הוא למדן וכו'. וזהו (שם טז, א): "ויקח קרח". ותרגם אונקלוס: 'ואתפליג קרח', שחלק למדן מצדיק וכנ"ל.

ועל־כן אמר לו משה (במדבר טז, ו): "קחו לכם מחתות" וכו', שיקריבו קטרת. וכמו שפרש רש"י, הא לכם קטרת החביב מן הכל וכו', הינו שמשה אמר להם, הריני מראה לכם מי חביב לפני השם־יתברך, כי לפי דעת קרח, העקר הוא הלמוד והחכמה של התורה אף־על־פי שאינו מקימה כלל, ולא עוד אלא שחולק על הצדיק האמת - שהוא משה שנתן התורה ומקים את התורה בקדשה נפלאה, על־כן אמר לו: הרי לך קטרת שחביב מן הכל ותכנסו כלכם להקטיר ונראה דבר מי יקום. כי קרח היה למדן וחכם גדול גם בחכמות הקבלה, וידע בודאי הסוד והכונה של קטרת, ועל־כן סמך על רב חכמתו לחלק על משה ואהרן ולבקש כהנה גדולה, מאחר שגם הוא יודע כונת הקרבנות והקטרת, על־כן אמר לו משה: עתה נראה האמת - קחו לכם מחתות וכו', ואתה ואהרן איש מחתתו וכו' ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת וכו' והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש. וקרח סמך על חכמתו ונתרצה לזה, כי סבר שקטרת שלו יתקבל, מאחר שהוא חכם ולמדן כל־כך ויודע דין וכונות הקטרת כל־כך.

אבל משה התרה בהם, ואמר להם, שסם המות נתון בתוכו, שבו נשרפו נדב ואביהוא, לומר שראוי להם ללמד קל וחמר מנדב ואביהוא, שהיו צדיקים גדולים מאד, אף־על־פי־כן מאחר שהקטירו קטרת שלא בזמנו נשרפו, כי נדב ואביהוא הם בחינת בן עזאי ובן זומא - שזה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת, שאף־על־פי שהיו צדיקים גדולים אבל שגו קצת כשנכנסו לפרדס והציצו יותר מדאי ונענשו, שזהו בחינת פגם נדב ואביהוא, כי הם בחינה אחת, כמובא. ועל־כן רמז להם משה שיזהרו שלא יתענשו על־ידי הקטרת דיקא, כי גם נדב ואביהוא שהיו צדיקים גדולים - לא יצאו בשלום על־ידי שפגמו בבחינת ארבעה שנכנסו לפרדס הנ"ל, מכל שכן וכל שכן אתם, והם לא שמעו וסמכו על חכמתם ופגמו הפגם של אחר שקלקל לגמרי וקצץ בנטיעות, כי זהו בחינת הפגם של קרח ועדתו שהפרידו בחינת למדן מצדיק וסמכו על חכמת למודם, שזהו בחינת מקצץ בנטיעות בחינת 'ואתפליג קרח' כנ"ל. ועל־כן היה ענשם שנשרפו על־ידי אש הקטרת בעצמו, שזהו בחינת 'לא זכה נעשית לו' התורה 'סם מות' על־ידי שמציר אותיות התורה להפך, כי התורה בחינת אש, כמו שכתוב (ירמיה כג, כט): "הלוא כה דברי כאש". וכשפוגמין בה ומצירין האותיות להפך - מתגבר תבערת אש ממש, רחמנא לצלן, כי "מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל טו, ז).

כי קטרת גבה מאד מאד, וכמבאר בזהר הקדוש ובדברי רבותינו ז"ל הרבה, כי לית קרבנא חביבא קמיה קדשא בריך הוא (אין קרבן שחביב לפני הקדוש ברוך הוא) כמו קטרת (זהר ויקהל ריח:), אבל עקר תקון הקטרת הוא כשמקריבין אותו כראוי כדינו על־ידי הכהן, ואז הקטרת מכפר, כי קטרת מעלה כל הניצוצות הקדושים שבעמקי הקלפות, כידוע, ועל־ידי־זה עקר תקון התפלה שיכולין לצרף ולהרים כל הפושעי ישראל ולהחזירם בתשובה ושיכלל תפלתם ותעלה בתוך תפלת ישראל לרצון למעלה למעלה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כריתות ו:): 'כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל' וכו'. וראיה מקטרת שהיה בהם חלבנה וכו', כי התפלה בחינת ריח, כמו שמבאר במקום אחר (סימנים ב, ט, ל), והיא עולה למעלה על־ידי ריח הקטרת וזה בחינת (תהלים קמא, ב): "תכון תפלתי קטרת לפניך". אבל זה שפוגם בקטרת כי הוא זר ורוצה להקטיר קטרת, זה בחינת (ישעיה א, יג) "קטרת תועבה היא לי". ועל־כן אש התורה בעצמה המלבש בקטרת שרף אותם ונקם בהם, כי 'לא זכו נעשית להם סם מות' וכנ"ל.

ועין היטב בהתורה הנ"ל, מובן שם, שתקון הלמדן שלומד תורה הוא על־ידי תפלה, על־ידי שמשתדל שיהיה לו כסופין טובים וכו', ומוציא אותם בפיו בתפלה ותחנה וכו', שעל־ידי־זה מציר אותיות התורה שלומד לטוב וכו', ותפלה היא בחינת קטרת כנ"ל, והם רצו להקטיר קטרת על־ידי בחינת למדן לבד כנ"ל, על־כן נשרפו על־ידי הקטרת וכנ"ל.

וזה בחינת בליעת קרח בתוך הארץ, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל, שהאותיות הם בחינת גוף והנקדות הם בחינת נפש והנקדות נעשים על־ידי כסופים טובים וכו', שעל־ידי־זה מצירים האותיות לטוב. וקרח פגם בזה כנ"ל, ועל־כן נבלע קרח בתוך הארץ בחייו, כי ארץ ושמים הם בחינת גוף ונפש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צא:): "יקרא אל השמים מעל" (תהלים נ, ד) - 'זה הנשמה'. "ואל הארץ", 'זה הגוף'. שזהו בחינת אותיות ונקדות, שזהו בחינת למדן וחסיד אמתי, כמובן כל זה בהתורה הנ"ל. וכל עבודת האדם בזה העולם לבטל הגוף לגבי הנפש - שהגוף יעשה רצון הנפש הקדושה, כי כל חיותו רק מהנפש הקדושה, וכן נכללים האותיות בהנקדות וכו', כמו שמבאר שם. וכן צריך שיתבטל הלמדן נגד החסיד שהוא הצדיק האמת וכנ"ל, ואזי נכלל ארץ בשמים, שהם בחינת גוף ונפש.

אבל קרח שרצה להגביר, חס ושלום, בחינת הלמדן על הצדיק וכנ"ל, ע ל־כן היה ענשו מדה במדה שהתגברה עליו הארץ ופתחה פיה ובלעה אותו בחייו, להורות, כי פגם בזה כי נתן כח בארץ, שהוא בחינת גוף שתתגבר עליו ותבלע אותו בחייו על־ידי שציר אותיות התורה לרע, על שאמר שעקר הוא הלמוד בלי צדקות וחסידות וכנ"ל. וזהו ותפתח הארץ את פיה ותבלע וכו'. כי נתן פה להארץ לרעתו - לבלע אותו, על־ידי שציר אותיות דברי התורה לרעה כפי תאות גופו, שעל־ידי־זה נמשכו צרופי האותיות לרעה, והגבירו בחינת גוף שהוא בחינת ארץ, עד שהיה פה ממש להארץ לבלע אותו, כי מהפה יוצאים הדבורים, והוא המשיך דבורי התורה לבחינת גוף, בחינת ארץ, על־כן נענש במה שפגם.

וזה שכתוב במדרש רבה פרשת קרח (יח, יג): רבי יהודה בן בבא אומר: עדת קרח עתידה לעלות, כתיב (במדבר טז, לג): "ויאבדו מתוך הקהל". בדוד הוא אומר (תהלים קיט, עו): "תעיתי כשה אבד בקש עבדך" וכו'. מה אבדה שנאמר בדוד עתידה להתבקש, אף כאן אבדה העתידה להתבקש וכו', הינו שעקר תקון קרח ועדתו הוא על־ידי־זה בעצמו, על־ידי בחינת דוד המלך שיסד ספר תהלים ועל־ידי כל הנלוים אליו, והולכים בדרכיו ועוסקים בספר תהלים ובתחנות ובקשות הרבה ובשיחות והתבודדות הרבה בינם לבין קונם וצועקים בכל פעם "תעיתי כשה אבד" וכו'.

כי כל מי שחס על נפשו - יבין בעצמו כמה צריך לצעק "תעיתי כשה אבד", אם דוד המלך שהיה צדיק כזה, צעק: "תעיתי כשה אבד", מכל שכן וכל שכן אלף אלפי ורבי רבבות קל וחמר, כמה וכמה אנו צריכין לצעק צעקות כאלה וכאלה, אולי אולי נוכל למצא עצמנו וכו'.

ומי שהולך בדרך זה - הוא מתקן פגם קרח שפגמו בזה, כי הם חלקו על כסופין טובים הנ"ל, שהוא בחינת הדרך של תפלה והתבודדות, שזהו עקר שלמות הצדיק האמת, על־כן על־ידי בחינת "תעיתי כשה אבד", הינו על־ידי בחינת דוד והנלוים אליו, העוסקים בזה לבקש מהשם־יתברך שיבקש אותם וישיב אבדתם וכו', שהם זוכים בודאי להתבקש, כמו שאמרו במדרש, שאבדה הנאמר בדוד עתידה להתבקש על־ידי־זה, גם בחינת עדת קרח שנאמר עליהם: "ויאבדו מתוך הקהל", כי הרבה הרבה אנשים נאבדים משני עולמות על־ידי שאוחזים במחלקת על הכשרים הנ"ל, כי בכל מקום שיש מחלקת יש שם ניצוצי קרח דתן ואבירם, כמובא. אבל אף־על־פי־כן סוף כל סוף הם עתידים להתבקש על־ידי עבודתם של אלו הכשרים דיקא העוסקים בתהלים והתבודדות וכו' וצועקים בכל פעם "תעיתי כשה אבד" וכו', שעל־ידי־זה הם בודאי עתידים להתבקש וגם יעלו כל החולקים והרחוקים, כי ישובו המה אלינו ואנחנו לא נשוב אליהם כי אמת ה' לעולם:

ו עין בהלכות ברכת הודאה הלכה ה' (אות ח) מבאר שם מעין זה, אך אי אפשר לבית המדרש בלא חדו ש:

הלכות אמנים הלכה ה' - בהלכות פקדון הלכה ה' (אות טז):