# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/4/

נמצא שעקר האמנות של כל האמנים - שרשם נמשך מאמונה כנ"ל, וכן שמירת כל הדברים שבעולם נמשך גם כן מאמונה, כי שמור הוא מדת מלכות שהיא אמונה, כידוע (פרי־עץ־חיים שבת יט). כי אם היו נבראים כל הדברים בשלמותן - לא היה שום יניקה ואחיזה להקלפות והסטרא־אחרא ולא היו צריכין שום שמירה כלל, רק מחמת שכל הדברים חסרים, ומשם נשתלשל יניקה ואחיזה להסטרא־אחרא, כי כל יניקתם הוא רק במקום שיש חסרון, על־כן צריכין שמירה. ועל־כן עקר השמירה הוא רק על־ידי אמונה שמשלים כל החסרונות ואז כל הדברים שלמים ונתבטל אחיזתם וכנ"ל, כי השם־יתברך נתן להם יניקה בשביל הבחירה, כי מחמת שכל הדברים חסרים ויש להם מקום לינק, על־ידי־זה יש בחירה להאדם, על־ידי שיש יצר הרע וחילותיו שהם סטרא־אחרא שיניקתם מהחסרונות שמסיתין את האדם למה שמסיתין, רחמנא לצלן, והאדם צריך להתגבר כנגדם ולבחר בטוב ולמשך את עצמו אל האמונה ולקים את כל דברי התורה שיסודה אמונה, שעל־ידי־זה משלים כל הבריאה ומבטל יניקתם ואחיזתם כנ"ל, ואז אין צריכין שמירה כלל, מאחר שנתבטל אחיזת הסטרא־אחרא שהם מזיקי עלמא, שמהם נמשכין כל ההזקות שבעולם, רחמנא לצלן. ועל־כן באמת תלמידי חכמים אינם צריכים נטירותא, כי התורה שהיא אמונה - שומרת אותם. וכנ"ל: