# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/612/64/5/

וזהו בחינת החלוק שבין שומר חנם לשומר שכר ששומר חנם פטור מהכל. ושומר שכר חיב בגנבה ואבדה וכו', כי איתא בהתורה 'צוית צדק עדותיך ואמונה מאד' (סימן כג) שעקר האמונה תלויה בממון, הינו בשבירת תאות ממון וכו', עין שם היטב. וכל המצות שהאדם עושה בלא ממון נקראים 'צדק', אבל כשמפזר ממון בשביל המצוה אז נקראת אמונה וכו' בבחינת: 'צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה', עין שם.

ועל־כן כל הדברים שבעולם קדם שהאדם משלים אותם על־ידי בחינת אמונה, הם בבחינת צדק, ששם יש אחיזת הדינים, שמשם השתלשלות אחיזת הסטרא־אחרא והקלפות שצריכין לשמר מהם. אבל כשהאדם מטה דעתו אל האמת, על־ידי־זה זוכה לאמונה בבחינת 'צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה', ואז נשלמים כל הדברים שבעולם וכנ"ל. כי זה עקר עבודת האדם בזה העולם - לחבר צדק באמת כדי שיתעביד אמונה, כי זה עקר בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה שהוא כלל עבודת האדם, כידוע.

נמצא, שעקר השמירה על־ידי אמונה, ועקר האמונה תלוי בממון, ועל־כן השומר חנם פטור מאחריות השמירה, ואינו חיב כי אם בפשיעה, כי השומר חנם, אף־על־פי שקבל עליו לשמר הדבר - אינו מחיב כי אם לשמר, אבל אם אף־על־פי־כן נגנב או נאבד הדבר - אין האחריות עליו, כי עקר אחריות הדבר תלוי באמונה, כי "אם ה' לא ישמר עיר" וכו' (תהלים קכז, א), ועקר האמונה תלויה בממון. ועל־כן השומר חנם שאין מקבל שום שכר על השמירה אין אחריות הדבר עליו, כי אין תולין הגנבה והאבדה בפגם האמונה של השומר, מאחר שאין לו שום הנאה ממנו, על־כן אין חל עליו להשלים הדבר על־ידי שרש האמונה שעל־ידי־זה עקר שמירת הדבר, כי השומר חנם אינו חיב כי אם לשמר, אבל אחריות השמירה שתלויה באמונה אין תולין בו מאחר ששומר בחנם שאז כל שמירתו הוא רק בבחינת צדק, שהוא בחינת קדם שלמות התקון כי אין חל עליו תקון הדבר שתלויה באמונה שתלויה בממון, דהינו מי שהממון שלו שחל עליו שישבר תאותו בממון זה וימשיך אמונה בזה הדבר, שעל־ידי־זה יתקן הדבר בשלמות, שעל־ידי־זה יהיה הדבר נשמר בשלמות וכנ"ל.

ועל־כן השומר שכר חיב בגנבה ואבדה, כי מאחר שמקבל שכר - חל עליו אחריות השמירה, דהינו להמשיך השמירה מבחינת אמונה מאחר שקבל שכר כסף או שוה כסף, ששם עקר התחזקות האמונה, כנ"ל: