# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/61/13/

גם כל הזכיות הם על־ידי הדעת, ועל־כן קטן אין לו זכיה, כי אין לו דעת וכן חרש ושוטה, כי העשירות הוא שרש הנפש ושרשו בדעת, כי דעת הוא שרש כל ההשפעות, בבחינת (משלי כד, ד): "ובדעת חדרים ימלאו", כי העשירות והנפשות הם בבחינת גבורות, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, ששרשם בדעת, וכן משמע בדבריו כמה פעמים, שהעשירות תלוי בדעת, וזה בחינת (קהלת ז, יב): "בצל החכמה בצל הכסף". ועל־כן מי שאין לו דעת אין לו זכיה בשום עשירות, דהינו בשום חפץ. וזה בחינת יאוש שקונה במציאה, כי היאוש הוא שמסיח דעתו מזה הדבר, כמו שאמרו יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, כי צריך לידע שאבד וייאש עצמו מדעתו נמצא שמוציא את דעתו מאותו החפץ שאבד, ועל־כן אין לו עוד בו שום זכיה כנ"ל:

ועל־כן נקראים קטנים לענין מציאה, כל זמן שאוכלים משלחן אביהם ומציאתם לאביהם, כי עקר הדעת על־ידי האכילה, כמו שכתב רבנו במאמר 'ויהי הם מריקים שקיהם' (סימן יז) ועל־כן כל זמן שאוכלים משלחנו, נמצא שדעתם תלוי באביהם, על־כן מציאתם שלו והוא זוכה במציאות בניו, כי עקר הזכיה על־ידי הדעת, כנ"ל: