# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/61/3/

ועל־כן "דגל מחנה דן היה מאסף לכל המחנות" (במדבר י, כה), ופרש רש"י, שהיו מחזירין כל האבדות של ישראל, כי מחנה דן הוא בחינת מלכות, שהיא בחינת תפלה, כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, במאמר 'וביום הבכורים' (סימן נו), עין שם היטב, שמחנה דן הוא בחינת דינא דמלכותא, עין שם. ועל־כן הוא בחינת תפלה בבחינת (בראשית לד, ו): "דנני אלהים וגם שמע בקלי" וכנ"ל. וזה בחינת (במדבר י, כה): "מאסף לכל המחנת" - שהיו מאספים כל המחנות דקדשה, הינו בחינת תפלה בכונה, שעל־ידי־זה מאספים ומקבצים כל המחנות לתוך הקדשה, בבחינת החזרת הנפשות לאמם ושרשם, דהינו אל הכבוד, כי זה עקר תפלה בכונה כנ"ל, דהינו לקשר ולאסף כל המחשבות והרצונות והנפשות לתוך דבורי התפלה, לקבץ פזור הנפש שזה בחינת המחשבות המתפזרים בשעת התפלה אל החוץ, וצריך לקבץ הנפש מן הפזור שלא יהיה לו שום מחשבת חוץ - רק לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק, ואזי מאסף לכל המחנות, כנ"ל. וזה בחינת השבת אבדה כנ"ל, ועל־כן בני דן שהיו מאספים לכל המחנות היו מחזירין כל האבדות, כמו שפרש רש"י שבשביל זה היו נקראים 'מאסף' וכו', כנ"ל.

ועל־כן עמלק שהוא כנגד מלכות דקדשה ורודף תמיד אחר תפלת ישראל, ועל־כן היו רודפים אחר בני דן, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, שם, על־כן נאמר בו (דברים כה, יח): "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע" - 'עיף ויגע' דיקא, בחינת עיפות הנפש על־ידי שנתרחקה מן הכבוד על־ידי פגם התפלה בלי כונת הלב כנ"ל, וזהו "ולא ירא אלהים" - הינו פגם המלכות והכבוד, כי עקר הכבוד הוא יראה להתירא מפני כבודו יתברך, בבחינת (דברים כח, נח): "ליראה את השם הנכבד". ועל־כן עמלק הוא בחינת שכחה, כמובא (קהלת יעקב ערך עמלק ז), כי הוא גורם בחינת 'זקן ששכח תלמודו' על־ידי עיפות הנפש, על־ידי פגם התפלה כנ"ל, ועל־כן מצוה לזכר מעשה עמלק, כדי לתקן בחינת השכחה הנ"ל.

וזה שכתוב (שמות יז, ח): ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם, ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח, עמלק א): 'ברפיון ידים' זה בחינת רפיון ועיפות הנפש, כי גדול וחזוק הנפש הוא על־ידי בחינת הידים, בבחינת (דברי הימים־א' כט, יב): "ובידך לגדל ולחזק", כמו שמבאר שם במאמר "ויבן" הנ"ל, עין שם. ואזי כשיש רפיון ידים, חס ושלום, הוא בחינת עיפות הנפש, ואזי "ויבא עמלק" כנ"ל. וזה שכתוב תחלה, "ויחנו ברפידים, ואין מים לשתת" (שמות יז, א), כי שם ברפיון ידים, שהוא בחינת עיפות הנפש - היו צריכים מים בחינת מים קרים הנ"ל, והם פגמו יותר "וירב העם עם משה" (שם פסוק ב), ופגמו בכבוד הזקן, על־כן צעק משה אל ה' (שם פסוק ד): "מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני", כי איני יודע מה אעשה להם, כי הדבר תלוי בי על־ידי שיתנו לי כבוד כנ"ל, והם פוגמים יותר בזה, ובזה הם גורמים בחינת שכחה להזקן. וזהו "עוד מעט וסקלוני" - זה בחינת שכחה שהיא בחינת מיתה, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן לז), וזהו 'מעט' היא בחינת שכחה שהיא מחין דקטנות, כמובא (עץ חיים, שער כב, פרק ג).

ועל־כן השיבו השם־יתברך: עבר לפני העם ותראה שינהגו בך כבוד, כעין שפרש רש"י שם, ואז באמת נתקן. ולקח את המטה, שהיא בחינת שבט מושל, בחינת מלכות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ח.): 'קח מקל והך על קדקדן דבר אחד לדור' וכו'. ועל־ידי־זה הכה בצור, שהוא בחינת אבן, על־פי הבאר, שהוא בחינת עננין דמכסין על עינין, שעל־ידי־זה אי אפשר לשאב מימי הדעת בחינת מים קרים הנ"ל. ועל־ידי הכאת הצור במטה כנ"ל, שזה בחינת רעמים, על־ידי־זה יצאו מים רבים, בחינת מים קרים (במדבר כ, יא): "ותשת העדה ובעירם", ונתקנו ונבראו כל הנפשות מעיפותם, עין היטב במאמר 'ויבן' הנ"ל, בחינת רעמים ומים קרים, עין שם.

ועל־כן נסמכה פרשת עמלק, כי על־ידי אותו הפגם שלא נתקן עדין לגמרי, כמו שכתוב (שמות יז, ז): "על נסתם" וכו', על־כן (פסוק ח) "ויבא עמלק" כנ"ל. ועל־כן מלחמת עמלק היה תלוי בתפלה בכונה, כמו שכתוב (שם פסוק יא): "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", ואמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה כט.): וכי ידיו של משה וכו', אלא בזמן שישראל מסתכלין ומכונין את לבם לאביהם שבשמים היו מנצחין וכו', כי עקר נצחון עמלק היה תלוי בכונת הלב בתפלה לתקן עיפות הנפש כנ"ל, וכל זה היה תלוי במשה, כי ממנו נמשך בחינת מים קרים, כנ"ל: