# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/61/4/

נמצא, שעל־ידי השבת אבדה נתתקן בחינת מלכות דקדשה, בחינת הכבוד, כי כמו שהנפש עיפה כשנופלת ואובדת ונתרחקה מן אמה, דהינו הכבוד - כמו כן נפגם ונחלש כח המלכות והכבוד כשהנפשות רחוקים ממנה, כי 'אין מלך בלא עם'. ועל־כן מלכות ישראל התחילה בתחלה על־ידי השבת אבדה - שהלך שאול לבקש אבדת אביו. וזה שכתוב (שמואל־א ט, כ): "ולאתנות האבדות כו' אל תשם אל לבך להם כי נמצאו ולמי כל חמדת ישראל" וכו', כי זה בזה תלוי, כנ"ל.

וכל זה היה על־ידי שפגמו בשאלתם, ואמרו (שם ח, ה): תנה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, נמצא, שהרחיקו עצמן מן הכבוד, כי הכבוד הוא רק אצל ישראל, בבחינת (בראשית מט, ו): "ובקהלם אל תחד כבדי", כמו שכתב רבנו, נרו יאיר. אבל מלכות הרשעה, שהיא בחינת עשו עמלק, הוא בבחינת (עובדיה א, ב): "בזוי אתה מאד", והם אמרו (שמואל־א ח, ו): תנה לנו מלך ככל הגוים, והרחיקו עצמן מן הכבוד ופגמו בכבוד הזקן, דהינו שמואל, כמו שכתוב בתחלת הפרשה (פסוק א): "ויהי כי זקן שמואל", כי הם היו צריכים לזהר בכבודו, שעל־ידי־זה נתתקן מלכות ישראל כנ"ל, וכנראה שם בפסוקים, שפגמו בזה מאד, שלא נזהרו בכבוד שמואל, על־כן נתגלגל הדבר מאת ה' שהיה אבדה אצל מקום המלכות, דהינו בבית קיש אבי שאול. ואחר־כך כשנמצא האבדה, אז נתתקן המלכות, בבחינת (שמואל־א' ט, כ): ולאתנות האבדות וכו', ולמי כל חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך, כנ"ל, ועל־כן הזהירו (שם י, ח): שבעת ימים תוחל עד בואי אליך. כי בזה היה תלוי מלכותו - לזהר מאד בכבוד שמואל, כנ"ל, כדי לתקן פגם הנ"ל. ועל־כן כשלא נזהר בזה - נתבטל מלכותו, כמו שכתוב (שם יג, יד): ועתה ממלכתך לא תקום וכו', כי בזה היה תלוי תקון המלכות בכבוד שמואל, כנ"ל.

ועל־כן נסמך תכף פרשת עמלק, וצוהו להכרית עמלק, כי אזי צריך לחגר מתניו להלחם בעמלק, מאחר שלא נזהרו בבחינת תקון החזרת הנפש אל הכבוד כנ"ל, ואזי הוא מלחמת עמלק כנ"ל. וזה שפרש רש"י שם (טו, א): ועתה שמע לקול דברי ה': פעם אחת נסכלת, עתה שמע וכו'. זה שיך לזה, כי מלחמת עמלק בא על־ידי פגם הנ"ל שפגם בכבוד הזקן כנ"ל, ועל־כן צריך לזהר עתה למחות זכר עמלק, שלא יתגבר, חס ושלום, וכשלא נזהר גם בזה - נפסקה מלכותו לגמרי, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (יומא כב:), ששאול נענש על שלא הקפיד על כבודו, כמו שכתוב (שמואל־א שם י, כז): ויבזהו ויהי כמחריש, כי בודאי היה צריך להקפיד על כבודו, כי תקון המלכות על־ידי הכבוד כנ"ל, ועל־כן אמר לו שמואל (שם טו, יז): הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה, והיית צריך לזהר בכבודך, שזה עקר תקון המלכות כנ"ל. ועל שלא הקפיד על כבודו, על־ידי־זה גרם מלחמת עמלק, כנ"ל, והיה צריך לזהר עתה מאד להכניעו, ועל־ידי שפגם גם בזה - נקרע מלכותו. נמצא, שכל אלו הפגמים היו שיכים זה לזה, ועל־ידי שלא נזהר בהם - נפסקה מלכותו, ועל־כן קרע לבושו, להורות, שכל עקר הפגם הוא בחינת פגם הכבוד, שהוא בחינת לבוש כנ"ל, כמו שאמרו (בבא קמא צא.): 'רבי יוחנן קרא למאני מכבדותא' (רבי יוחנן קרא לבגדיו - מכבדים אותו). ועל־ידי־זה גרמו שאמר שמואל (טז, ו־ז): אך נגד ה' משיחו, והשיבו השם־יתברך: "אל תבט אל מראהו", שזהו בחינת פגם בדעת שמואל הנביא, בחינת 'זקן ששכח תלמודו' - לפי ערך גדל מעלתו: