# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/61/6/

ועל־כן רועים ומלכים של ישראל היו מתחלה רועים ושומרים צאן, כמו יעקב ודוד ומשה רבנו, עליו השלום. כי על־ידי שהיו שומרים הצאן שלא יהיו אובדים, שזה בחינת שמירת הנפש שלא תתרחק מן הכבוד - על־ידי־זה זכו למלכות, כי זה בחינת תקון המלכות כנ"ל. ועל־כן הנביא מוכיח הרועים בלשון זה של פגם אבדה שאינם שומרים אותם כמו שאמר על הרועים וכו' "צאן אבדות היו עמי" וכו' (ירמיה נ, ו), "הנאבדות לא בקשתם" (יחזקאל לד, ד), כי עקר תקון בחינת מלכות הוא בבחינת השבת אבדה, דהינו החזרת הנפש אל הכבוד, כי המלך צריך לשמר את עמו, שהם הנפשות שלא יתפזרו ויתרחקו אל החוץ ויאבדו, חס ושלום.

וזה שכתוב בדוד (תהלים עח, עא): מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו - כי על־ידי שהיה שומר מאד את הצאן בעין החמלה שלא יהיו אבודים, חס ושלום, על־ידי־זה זכה להיות מלך לרעות את עמו ישראל, כי זה תקון המלכות כנ"ל, בבחינת החזרת הנפשות אל הכבוד, כנ"ל. וזהו (שם פסוק ב): וירעם כתם לבבו - זה בחינת תפלה בכונה שפיו ולבו שוין, וזה בחינת תם לבב - שאין לבו חלוק מפיו, ועל־ידי בחינת תם לבבו, בחינת תפלה בכונה, בחינת קרבת הנפש אל הכבוד - על־ידי־זה הוא תקון המלכות כנ"ל, וזהו וירעם כתם לבבו - כפי תם לבבו כן היה רועה ומלך, כנ"ל. וזה בחינת ובתבונות כפיו ינחם - הם בחינת הידים שהם מגדלין ומחזקין הנפשות, כנ"ל: