# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/62/2/

וזה בחינת השבת האבדה שהוא בחינת תשובה ממש, בחינת (דברים כב, א): "השב תשיבם לאחיך", בחינת תשובה, כי בחינת האבדה זה בחינת "ואציעה שאול" (תהלים קלט, ח) - ששם כל הנדחים והנאבדים. ועקר השבת האבדה הוא דוקא קדם יאוש, זה בחינת "ואציעה שאול הנך", כי אסור ליאש עצמו, חס ושלום, אף אם תעה כשה אבד (תהלים קיט, קעו), כי אין שום יאוש בעולם כלל.

וזה עקר התשובה כשאינו מיאש עצמו בשום אפן בעולם כלל, אף אם נפל למקום שנפל, אף־על־פי־כן צריך שידע, כי "מלא כל הארץ כבודו", ולקים "ואציעה שאול הנך" ולבלי ליאש עצמו כלל, וזה עקר התשובה. וזה בחינת השבת אבדה שהוא קדם יאוש דיקא, זה בחינת "ואציעה שאול הנך", בחינת נקדה התחתונה, שאף־על־פי שאבד אבדתו - אינו מיאש עצמו ומצפה שימצאנו, כי באמת אין שום אבדה בעולם.

וזה שזוכה למצא את האבדה צריך לקים (דברים כב, א): "לא תראה שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת וכו', לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם - 'לא תוכל להתעלם' דיקא, זה בחינת נקדה העליונה דמתכסיא ומתעלמת לעלא וכו'. וצריך לרחם על בעל האבדה - לבלי להעלים עין, להתעלם ולהתכסות, חס ושלום, כי עקר תקון התשובה הוא בבחינת שלש נקדות הנ"ל, דהינו לזכות שיאיר הנקדה העליונה בנקדה התחתונה, ועל־ידי זה יתתקנו כל החטאים וישובו כל האבדות והנדחים למקומן, כי עקר פגם החטא חס ושלום, הוא, שעל־ידי החטא נסתלק האור למעלה למעלה ונתעלם, חס ושלום, ואזי מתגברים, חס ושלום, החיצונים באותו הדבר שפגם בו, חס ושלום, דהינו במעט האור והניצוצות שנשארו שם כידוע, ואזי אותו הדבר בבחינת אבדה ונדח עד ירחם מן השמים.

וכשזוכין לתשובה, עקר התקון - שישוב ויאיר ויתגלה האור שנתעלם למעלה, ויאיר האור העליון שהיא בחינת נקדה העליונה בנקדה התחתונה, ועל־ידי זה מתחברים ועולין כל הניצוצות הנאבדין ושבים כלם אל הקדשה למקומן. וזהו בחינת השבת אבדה, כי זה שרואה את המציאה הוא בבחינת נקדה העליונה, שהוא בחינת משה - דעת, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. כי עינים על שם החכמה נאמר, כמבאר בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות (סימנים נט, עד, רכה). ועל־כן כשרואה את האבדה - אסור לו להעלים עין ממנה, כמו שכתוב (דברים כב, ג): "לא תוכל להתעלם", כי זה עקר התקון, שבחינת נקדה העליונה לא תתעלם ותתכסה לעלא, חס ושלום. ועל־ידי שהוא מקים מצוה זו - "לא תוכל להתעלם", על־ידי זה גם למעלה מאירה הנקדה העליונה בנקדה התחתונה.

כי המוצא את האבדה שזכה שתגיע לידו האבדה של חברו הוא בבחינת נקדה העליונה לגבי חברו וכנ"ל. ובעל האבדה הוא בבחינת נקדה התחתונה, שהוא בחינת "ואציעה שאול הנך", כי שם כל האבדות והנדחים כנ"ל. וצריך שלא ייאש עצמו, שזהו בחינת "ואציעה שאול הנך" כנ"ל. וכשהמוצא את האבדה אינו מעלים עין מן האבדה ומגביה אותה ומשיבה להאובדה, אזי מאיר בחינת הנקדה העליונה בבחינת נקדה התחתונה, שזהו בחינת תשובה, בחינת השב תשיבם לאחיך כנ"ל.

ווא"ו שבתוך האלף זה בחינת האבדה עצמה, שהוא ממונו של אדם, והממון הוא בחינת כלליות הגונין, כמבאר בדברי רבנו במקום אחר (סימן כה), שהממון של ישראל הוא בחינת גונין עלאין שכלולין בו, עין שם במקום אחר, וזה בחינת וא"ו שבתוך האלף, שהוא בחינת רקיע כלליות הגונין, בחינת גוף האבדה, שהוא ממונו, שבו כלולין גונין עלאין כנ"ל. גם ממון הוא בחינת ואו בחינת ווי העמודים, כמובא במקום אחר.

וזה בחינת שלש מצות הנ"ל - להכרית זרעו של עמלק וכו', כי עמלק היה רודף את מחנה דן, ומחנה דן הוא מאסף לכל המחנות דקדשה, ופרש רש"י: שכל מי שהיה אובד דבר היו הם מגביהין וכו'. נמצא, שמחנה דן היו משיבין כל האבדות, כי הם בחינת מאסף לכל המחנות דקדשה, שכל מה שנאבד ויוצא ונדח מן הקדשה - הם מגביהין ומשיבין למקומו ושרשו. ועמלק היה רודף את מחנה דן דיקא, כי הוא רוצה, חס ושלום, שישארו אצלו, חס ושלום, כל האבדות כי הוא מתגבר על בחינת האבדות דיקא, כמו שכתוב (דברים כה, יח): "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" - שהם אותן שהיה הענן פולטן, שהם בחינת נאבדים ונדחים מן הקדשה. ועל־כן נצטוינו להכרית זרעו של עמלק, ואזי מתגבר מחנה דן, ויכולים להגביה ולהשיב כל האבדות וכנ"ל. נמצא ש כריתות זרעו של עמלק - הוא בחינת השבת האבדה, כי על־ידי זה מתגבר מחנה דן שהיו משיבים כל האבדות, כנ"ל.

ולבנות בית הבחירה - זה בחינת הדעת, בחינת משה, בחינת נקדה העליונה כנ"ל, הינו בחינת 'הרואה את המציאה ואינו מעלים עין ממנה' וכו' כנ"ל, שזהו בחינת הארת נקדה העליונה בחינת בנין בית־המקדש, כי עקר בנין בית־המקדש הוא בבחינה זו - להשרות שכינתו בתוכנו, כמו שכתוב (שמות כט, מה): "ושכנתי בתוך בני ישראל וכו' ולא אעלים עיני מהם", כי על־ידי הבית־המקדש וכליו נמשך, כביכול, אלקותו יתברך - שהוא נעלם ונכסה מעין כל, ועל־ידי הבית־המקדש וכליו נתגלה אלקותו יתברך, שזהו בחינת הארת נקדה העליונה וכו'. ועל־כן שם נתכפרין כל החטאים, כי שם כל התשובות והתקונים, כי זה עקר תקון התשובה כשמאירה נקדה העליונה בנקדה התחתונה, שזהו בחינת התגלות אלקותו יתברך ואין נתעלם ונתכסה אור הדעת לגמרי חס ושלום, וכנ"ל.

ולמנות מלך - זה בחינת עשירות מלכות, שזהו בחינת גוף האבדה, שהוא ממונו בחינת עשירות - מלכות, שהוא בחינת וא"ו שבתוך האלף, וכנ"ל.

גם עקר בחינת השבת אבדה בחינת תשובה תלוי בהמלך ישראל שהוא מנהיג הדור, שהוא בחינת ואו כנ"ל, שהוא ממשיך אור נקדה העליונה לנקדה התחתונה, כי הוא צריך להשיב כל האבדות, כמו שכתוב ביחזקאל שהוכיח את הרועים והמנהיגים (יחזקאל לד, ד): "את האבדת לא בקשתם" וכו', כי הוא צריך לבקש אחר כל האבדות כנ"ל. ועל־כן דוד המלך, עליו השלום, נעשה מלך אחר שהיה רועה את הצאן ושומרם מאבדות, על־ידי זה זכה להיות מלך, כמו שכתוב (תהלים עח, עא): "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב" וכו', כי עקר בחינת המלך הוא להשיב אבדות ונדחים, כנ"ל.

ועל־כן תחלת התגלות מלכות ישראל נעשה על־ידי מציאת אבדה, כמו שכתוב בשאול המלך הראשון (שמואל־א ט, כ): "ולאתנות האבדות לך וכו' אל תשם את לבך להם כי נמצאו ולמי כל חמדת ישראל" וכו'. כי למנות מלך הוא בבחינת השבת האבדה, כי הוא מבקש אחרי כל האבדות ומחזירם כנ"ל, כי הוא ממשיך אור נקדה העליונה לנקדה התחתונה כנ"ל, ועל־כן נצטוה שאול המלך מיד להכרית זרעו של עמלק, וכנ"ל: