# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/62/3/

וזה בחינת פורים, בחינת מרדכי ואסתר, כי המן־עמלק בקש לאבד את כל היהודים (אסתר ג, יג), כי עקר הכנעת עמלק הוא על־ידי מלכות דקדשה, דהינו מלך ישראל שנצטוה להכרית זרעו כנ"ל. אבל על־ידי מלכות של אמות העולם, הוא מתגבר, חס ושלום, ועל־כן היו אז ישראל בסכנה גדולה אשר לא היתה כזאת, כי עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל (במדבר רבה יט, כ). אך תמיד היה רוצה להתגבר בעת שהיו ישראל מלכים, דהינו בימי משה רבנו שהיו ישראל במעלה עליונה והיו מתגברים נגדו, וכן בימי שאול המלך התגברו ישראל עליו והכניעו אותו. אך עכשו רצה להתגבר בימי מלכות הרשעה בימי אחשורוש מלך עכו"ם, ועל־כן התגברותו אז היה בתקף גדול אשר לא היתה כזאת, כי לא די שלא היה מלך ישראל להכניעו, אף גם להפך - התגבר ביותר על־ידי מלך עכו"ם, ועל־כן היה מתגבר מאד ורצה לאבד וכו'.

ועל־כן הפיל פור בירח שמת בו משה (מגלה יג:), שהוא בחינת נקדה העליונה, כי כשנקדה העליונה מאירה בנקדה התחתונה אזי נכרת זרעו של עמלק וכנ"ל. ועל־כן רצה להתגבר, חס ושלום, בעת שנסתלק משה, שזהו בחינת התעלמות נקדה העליונה, חס ושלום. ועשה השם־יתברך עמנו נסים ונפלאות על־ידי מרדכי ואסתר, שהם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה.

ואסתר, שהוא בחינת נקדה התחתונה, נלקחה אל המלך אחשורוש, זה בחינת "ואציעה שאול הנך", בחינת (תהלים קג, יט): "ומלכותו בכל משלה", שבחינת אסתר בחינת נקדה התחתונה נכנסת ומסתתרת אפלו במלכות הרשעה, בבחינת "ואציעה שאול הנך", להכניעם ולהשפילם, כי אסתר הצדקת היתה מוצאת אותו יתברך ומתדבקת בו יתברך אפלו כשנלקחה אליו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טו:): שבשעה שנכנסה לביתו שהיה מלא גלולים - נסתלקה הימנה שכינה, והיתה צועקת (תהלים כב, ב): "אלי אלי למה עזבתני" וכו'. ועל־ידי זה בעצמו מוצאה אותו יתברך גם שם, בבחינת "ואציעה שאול הנך", כי במקומות הללו כשמבקשים ומחפשים אחריו יתברך, על־ידי זה בעצמו מתדבקים בו יותר, כמובא במקום אחר (סימן יב תנינא).

ועל־כן על־ידי אסתר שנלקחה אל המלך אחשורוש, שזהו בחינת "ואציעה שאול הנך", על־ידי זה נכרת המן עמלק, כי עקר כריתות זרעו של עמלק, הוא על־ידי בחינת נקדה התחתונה, בחינת "ואציעה שאול הנך כנ"ל". ומרדכי ישב בשער המלך (אסתר ב, יט), והיה משגיח עליה, כמו שפרש רש"י, המזרזה והמרמזה וכו', הינו כי מרדכי, שהוא נקדה העליונה, לא היה מעלים עין ממנה והיה מאיר נקדה העליונה בנקדה התחתונה.

וזה בחינת אין אסתר מגדת וכו' (שם פסוק כ) - זה בחינת דמימה ושתיקה, בחינת "דם לה'" וכו', כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, שזהו בחינת נקדה התחתונה. כי קדם התקון אסור לדבר, כי הדבור הוא מקשר כל העולמות ומקשר וממשיך אור נקדה העליונה לנקדה התחתונה, כידוע, ועל־כן קדם התקון אסור לדבר - שלא להמשיך להם, חס ושלום, עוד אור יותר, חס ושלום, ועל־כן צריכים לדם ולשתק בחינת "דם לה'", בחינת אין אסתר מגדת, בחינת (תהלים לט, ג): "נאלמתי דומיה החשיתי" וכו'. וזה בחינת מה שאמרה אסתר (אסתר ד, טז): וכאשר אבדתי אבדתי, בחינת אבדה, כנ"ל.

ועל־כן מתחלה בטלו בני המן את בנין בית־המקדש, שהוא בחינת הארת נקדה העליונה בנקדה התחתונה וכנ"ל. ועל־ידי מרדכי ואסתר בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה - נכרת זרעו של עמלק ונתוספו גרים, כמו שכתוב (שם ח, יז): ורבים מעמי הארץ מתיהדים - שזהו בחינת השבת אבדה, כי הגרים הם מבחינת הטוב שנפל ונאבד ביניהם (סימן יז), עד שזוכין שישוב האבדה למקומה: